בזמן האחרון מתנהל "בליץ" של כתבות שכל מטרתם ל"הצדיק" את התנהלות הרבנות הראשית בפרשת הרב רסקין, ואת ההשתלחות כנגד המפעלים של ארגון "צהר".
גילוי נאות, גם אני איני מסכים עם חלק גדול מדעותיו של הרב רסקין, אבל מצד שני , אני חרד מפני המגמה של הפיכת הרבנות הראשית לישראל למקום שמשדר רק גוון אחד, ואינו מאפשר לאף רב שחושב אחרת להיות חלק ממנה.
האם זו הרבנות שאנו חפצים בה? רבנים שלא יקיימו את הציווי "לא תגורו מפני איש", בגלל פחדם פן יבולע להם?
רבנים שיקבלו תכתיבים מלמעלה כיצד לפסוק וכיצד לדון? האם נשכח הכלל ההלכתי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות?", ומעתה ישתנה הכלל ל"אין לדיין אלא מה שאומרים לו לראות"?
מדוע ברבנות הראשית מתלוננים על אובדן האהדה הציבורית, כאשר הם מתנגדים לכל מגמה שבאה מבית מדרש שונה משלהם? האם זוהי דרכה של רבנות כלל ישראלית?
איך אפשר מצד אחד לסתום פיות , ולטעון שרבנים מסוימים פועלים נגד ההלכה, ולצפות שהציבור הרחב מאד שהולך אחר אותם רבנים, יקבל זאת בהבנה וימשיך להאמין במוסד הרבנות הראשית
האם זו היתה דרכו של הרב קוק זצ"ל שסייע גם לרבנים שיצאו בחריפות נגד דרכו ובכל זאת אפשר להם להביע דעתם ואפילו ליישם אותה בבית דינם , ולא ניסה לחבל במעשיהם ואפילו סייע בידם?
אני כותב את הדברים בכאב רב, מפני שלי באופן אישי מוסד הרבנות הוא חשוב מאין כמוהו, אינני מסכים עם אלו שרוצים לבטלו, אך קשה לי לראות איך הוא מאבד לאט לאט את אחיזתו בעם ישראל.
החרדים כבר מזמן לא התחשבו ברבנות הראשית, לחילונים זה לקח קצת יותר זמן, אבל גם הם מתחילים להתרחק, והציבור הציוני דתי, היחיד שחלקים נרחבים ממנו עדיין רואים ברבנות הראשית ערך עליון, מתחילים לאבד תקוה ופשוט להתעלם.
ולסיום, חז"ל התייחסו לשתי תקופות ביחסי "בית שמאי" ו"בית הלל", היו זמנים בהם בית שמאי כפו את בית הלל לדעתם ועל תקופה זו נאמר שהיתה קשה "כיום שנעשה בו העגל" בו בני לוי נאלצו להלחם עם אחיהם.
ואילו תקופה שניה שעליה אומרים חז"ל שלא נמנעו מלשאת זה את זה על אף המחלוקות והאמת והשלום אהבו.
כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו איזו תקופה מבין שתיהן הוא מעדיף לשחזר?
הכותב הוא רב קהילת "הר המוריה ראשל"צ" ורב בגרעין התורני מרכז ראשל"צ