בחנוכה יש הרבה חושך, המצווה היחידה דווקא בלילה, חורף כשהלילה ארוך, סוף החודש- כשאין ירח, בקיצר חג של חושך. עכשיו נשאלת השאלה, מה עושים עם חושך? בזמנים רגלים התשובה שהיינו שולפים במהירות היא "מפיצים את האור, ומגרשים את החושך" אבל בחנוכה אנחנו עושים משהו אחר. בחנוכה אנחנו לומדים להעריך את החושך, לומדים להשתמש בו. אומנם מדליקים נרות אבל נשים לב, המצווה היא להדליק דווקא נרות, לא אבוקות, לא מדורות, נרות. גם המיקום שלה מוזר, כשרוצים להאיר מקום, שמים את המנורות בגובה, אבל החנוכייה דווקא במקום נמוך לכתחילה עד עשרה טפחים.
יש עוד דבר שאנחנו עושים עם נר בלילה, בודקים חמץ. כשחשוך ומדליקים רק נר קטן, אפשר לשים לב לכל הדברים הקטנים. ביישוב אחד בצפון החליטו להוריד את תאורת הרחוב לגובה עשרה טפחים, הם עשו זאת כדי שיוכלו לראות את הכוכבים. כשהנרות שאנחנו מדליקים שפלים ולא מתנשאים מעל כולם אנחנו יכולים לראות את כל הכוכבים זוהרים, אפילו הכוכבים הכי קטנים והכי רחוקים. מבחינה רוחנית הדברים נכונים בכל המישורים מקרו כמיקרו. במישור הלאומי הגמ' בפסחים פז ב אומרת "לא הגלה הקב"ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שייתוספו עליהם גרים" כשעם ישראל נמצא בחושך ובשפלות של הגלות אפשר לגלות הניצוצות הקטנים שאבודים בין הגויים. כנ"ל בתוך הזוגיות, במשפחה ואפילו בכל אחד בתוך עצמו. כשחשוך בחוץ כל האורות זוהרים, אפילו הכי קטנים.
תהנו מהחושך, ביום האחרון!