"בימים ההם קם מתתיה בן יוחנן בן שמעון כהן מבני יהויריב מירושלים וישב במודיעין" (מקבים א', ב 1). במות יהודה ואחיו הם נקברו במודיעין בקבר אבות. איפה מודיעין?
היום לכאורה אין ספק בדבר. יש לנו עיר גדולה בישראל ושמה מודיעין, בקרבתה נמצאים הישובים מתתיהו, חשמונאים, מכבים, וגם אתר 'קברי המכבים', והדבר ברור לכל ששם האזור של מודיעין הקדומה. האם זה נכון? על מה מבוסס הזיהוי הזה?
ובכן, מסתבר שהדבר לא כל כך פשוט. הזיהוי מבוסס על כמה מקורות.
נתחיל מספר המקבים. מסופר שאחרי מות יונתן שנשבה ברמייה בידי השליט הסלווקי טריפון: "וישלח שמעון ויקח את עצמות יונתן אחיו ויקבר אותו במודיעין עיר אבותיו... ויבן שמעון על קבר אביו ואֶחָיו ויגבַּהּ אותו למראה באבן גזית מאחור ומפנים. ויקם שבע פירמידות אחת לעומת אחת לאביו ולאמו ולארבעת אחיו. ולהם עשה מכונות (בסיסים) ויקיפם בעמודים גדולים ויעש על העמודים חליפות מלחמה לשם עולם ועל יד החליפות פיתוחי אניות למען יֵרָאו לכל יורדי הים. זה הקבר אשר עשה במודיעין עד היום הזה. (מקבים א' יג 30-25).
הווי אומר, מערכת מפוארת של קבורה (לא ידועה היום) שהיו בה שבע פירמידות על הקברים והיו בה פיתוחי כלי נשק וחליפות לוחם ואניות, אבל מה שמעניין הוא הסיום "למען ייראו לכל יורדי הים" ו"עד היום הזה".
"עד היום הזה" - זמן כתיבת ספר מקבים א' כלומר בסך הכל כמה עשרות שנים לאחר המאורעות. אבל מחברים מאוחרים יותר מכירים את המקום. בקדמוניות היהודים של יוסף בן מתתיהו ספר שלושה עשר (211) אנו קוראים: "נוסף על כך בנה שבע פירמידות להוריו ולאחיו אחת לכל אחד עשויות להפליא בגדלן ויופיין והן נשתמרו עד היום הזה". ובכן, גם בימי יוסף בן מתתיהו אחרי חורבן בית שני המקום עוד היה מוכר.
הביטוי "למען ייראו לכל יורדי הים" רומז אולי למקום שנמצא לא כל כך רחוק מן הים. זה יכול גם להתאים למקום נישא בשפלה הפנימית (אם כי אין כאן הוכחה גמורה; יש מפרשים שהאניות המגולפות הן מופת שיורדי הים מוזמנים לראותו).
מקור נוסף בסופו של ספר מקבים א' מוביל יותר במפורש אל השפלה הפנימית. במקבים א טו-טז מסופר שאנטיוכוס השביעי (סידֶטֶס) דרש משמעון החשמונאי להחזיר לשלטון יווני את יפו, גזר והחקרא בירושלים. שמעון סירב והשמיע בפני נציגו את המשפט המפורסם: "לא ארץ נכריה לקחנו ולא ב[רכוש] זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בלא משפט בעת מן העתים נכבשה, ואנחנו כאשר היתה לנו שעת הכֹּשר השיבונו את נחלת אבותינו". בתגובה מינה אנטיוכוס את המצביא קֶנְדֶבַּיוס לנציב ממונה על אזור החוף ושלח אותו לתקוף את ארץ יהודה. בסיפור הלחימה מוזכרות יבנה והמבצר קדרון מצד היוונים הסלווקיים, וגזר ומודיעין מצד היהודים. יוחנן (הורקנוס) ויהודה בני שמעון ניהלו את המלחמה נגד קנדביוס. "וילונו במודיעין ויקומו בבקר וילכו אל המישור והנה חיל רב לקראתם, רגלים ופרשים ונחל היה ביניהם... וינגף קנדביוס ומחנהו ויפלו מהם חללים רבים והנשארים נסו אל המבצר... ויוחנן רדף אותם עד בואו אל קדרון... וינוסו אל המגדלים אשר בשדות אשדוד וישרוף אותה באש"... זיהוי קדרון אינו ידוע במדוייק. רבים סוברים שהשם קַטְרָה - כפר ערבי שהיה צמוד מצפון למושבה גדרה (חרב בתש"ח) משמר את השם קדרון (השם Gedrus, נו"א Kedus, Cedrus, נזכר גם באונומסטיקון לאוסביוס, מקור מרכזי לחקר הגיאוגרפיה ההיסטורית של א"י, נכתב סביב 320 לסה"נ: "כפר גדול מאד 10 מיל מדיוספוליס [לוד] בדרך לאלוותֶרופוליס [בית גוברין]"). על פי זיהוי זה ניתן למושב שהוקם מעט מזרחה משם השם קדרון. בין אם יש ממש בדמיון בין השם העברי והערבי ובין אם לא, ברור לפי ההקשר הגיאוגרפי שקדרון של ס' מקבים היתה בסביבה זו. מן הסיפור כולו אפשר על כל פנים ללמוד שמודיעין היתה לא הרחק משם. פרטי הסיפור מובילים לנקודה הגובלת במישור אבל היא עצמה במורדות הרי יהודה.
באונומסטיקון של אוסביוס בערך מודיעין נכתב: "מודיעין כפר אצל דיוספוליס (לוד) משם היו המקבים, גם את מצבתם מראים עד היום". למדנו מכאן שגם מאות שנים אחרי חורבן בית שני עוד הראו את מצבות המקבים בשטח בכפר קרוב ללוד.
הנתון החשוב ביותר אולי לטובת הזיהוי הזה של מודיעין הוא מפת מידבא. מפת פסיפס עתיקה זו שזמנה המאה הששית או השביעית לסה"נ, מציירת את הכפר מודיעין בליווי כיתובית יוונית: "מודיעים (Mōdeeim) היא היום מודיתא (Mōditha) ממנה היו המקבים". ממערב לכפר מצויירת העיר לוד (Lōd) ובמזרחו הכפר בית חורון (Bethōrōn), בדרומו בית-ענבה (B∧toannaba), בצפון-מזרח [כפ]רוטה ([Kap]eruta) ובצפון-מערב אדיתה (Aditha). אנחנו מכירים את כל המקומות האלה. לוד ובית חורון ידועות לכל. בית ענבה היא עִנַּאבֶּה כפר שחרב במלחמת השחרור ועוברים לידו בכביש המהיר ירושלים תל אביב (שמו נשתמר אצלנו בשמות נחל ענבה ומחלף ענבה). 'כפרוטה' היא כנראה ח'רבת כפר לוט במזרח היישוב כפר רות, ו-Aditha היא חַדִיתֶ'ה, כפר ערבי ששכן עד תש"ח בתל חדיד. הפרטים האלו מתאימים פחות או יותר לאזור שבו נמצאת היום העיר מודיעין.
החוקרים מצאו את השימור של השם בכפר אל-מִדְיֶה. שנמצא כיום קרוב לישוב חשמונאים (הזיהוי הוצע לראשונה בשנת 1866). לגבי האתר המדוייק של מודיעין הועלו כמה הצעות. בצמוד לבתי הכפר ישנו תל ובו זיהו רבים את המקום, אבל בתל שרידים רציניים של עיר דוקא מתקופת המקרא והשרידים מימי בית שני דלים. היו שהציעו את חורבת תיתורה שנקראה קודם ח' קלעת א-טנטורה ('קלעה' = מצודה על שם מצודה בולטת מימי הביניים בראש הגבעה; 'טנטור' בערבית מדוברת כובע מחודד ובהשאלה כינוי לגבעה חרוטית) או ח' אל-בֻּרג' (מלה אחרת למצודה), חורבה גדולה ועשירה בממצאים מכל התקופות על גבעה נישאה, כיום בצפון העיר מודיעין (בעקבות מאבק של שוחרי טבע ועתיקות ובמיוחד פרופ' יאיר פרג ז"ל, ניצלה הגבעה מידי הקבלנים ונשמרה כפארק ירוק!).
בעשור האחרון הועלו שתי הצעות חדשות. בתשס"ד הועלתה הצעה לזהות את מודיעין הקדומה בח' אל-עֻמדאן - 'חרבת העמודים' בדרום העיר מודיעין. אתר זה נחפר לפני שנים אחדות. היה שם יישוב שעיקרו בתקופה ההלניסטית והחשמונאית ועד מרד בר כוכבא. מבנה ציבורי מרכזי באתר זוהה על ידי החופרים כבית כנסת עתיק מתקופת החשמונאים, אולי העתיק ביותר שידוע היום. לדעתם, השם עֻמדאן, למרות שיש לו משמעות בערבית - 'עמודים' והיו שם עמודים, יכול להיות שהוא בכל זאת איזו שהיא השתלשלות מן השם מודיעין (יש מקבילות בארץ לתופעה של שמות קדומים ששינו צורתם וקיבלו מראה בעל משמעות בערבית). בתשס"ח נידון זיהוי מודיעין שוב במחקרם של בועז זיסו וליאור פרי. זיסו ופרי שללו את הצעות קודמיהם מטעמים ארכיאולוגיים ומתודולוגיים, ובחרו בסופו של דבר לזהות את מודיעין בח'רבת חמאם שנקראה בעבר ח'רבת מדיה בקרבת 'קברי המכבים'. למרגלות החורבה מערות קבורה יהודיות טיפוסיות ובהן גלוסקמאות שעל אחת מהן נמצאו השמות שמעון ואלעזר (נחפרו בחפירות הצלה בשנת תשנ"ה ע"י שמעון ריקלין).
הבה נסכם את מה שעלה בידינו עד עכשיו:
לפי שני מקורות בספר מקבים א' נראה שמודיעין היתה בשפלה הפנימית, בגבול מורדות ההרים והמישור, לא רחוק מקו הרוחב של יבנה ואשדוד. קברי המקבים היו אתר בולט ונראה למרחקים. בתקופה הביזנטית נודעו מודיעין וקברי המקבים במזרח לוד, באזור מודיעין של היום. סביר לחשוב שהידיעות מהתקופה הביזנטית מבוססות על מסורת אותנטית. האתר המדוייק של מודיעין הקדומה בתוך אזור מודיעין לא הוכרע באופן מוחלט.
הסיבוך בזיהוי מודיעין מתחיל בהשוואה למקור תלמודי. מודיעין נזכרת במשנה פעמיים ככינוי לקצה התחום הרחב של ירושלים. במסכת פסחים (ט, ב) נאמר: "איזו היא דרך רחוקה (שמי שנמצא חוצה לה פטור מפסח ראשון ועושה פסח שני) מן המודיעים ולחוץ וכמידתה לכל רוח, דברי ר' עקיבא". ובמסכת חגיגה (ג, ה) נאמר: "מן המודיעית ולפנים נאמנים על כלי חרס", כלומר ממודיעין ולפנים אפשר לקנות כלי חרס מכל אדם אף אם הוא עם הארץ וסומכים על כך שהם טהורים; כדי לאפשר לכל ישראל לחגוג ביחד את הרגלים בירושלים. אם כן, זה הגבול של ירושלים. איפה הגבול הזה? בסוגית הבבלי במסכת פסחים (צג:) הובאו דברי עולא, אמורא ארץ-ישראלי, שאומר: "מן המודיעים לירושלים חמשה עשר מילין".
נתון זה קשה, כי המרחק חמישה עשר מיל הוא קטן בהרבה מן המרחק שמירושלים ועד מודיעין שבגבול שפלת לוד. איך מתמודדים עם הקושי הזה? באמת, על סמך הנתונים התלמודיים היו מחברים שהציעו לזהות את מודיעין בנקודות הרריות קרובות יותר לירושלים (ר' יהוסף שורץ כנראה ברכס גבעת יערים-כסלון; י' גולדהאר במדבר תקוע) והיו גם מסורות נוצריות ומוסלמיות שזיהו את מודיעין בצובה (מדווחות אצל ויקטור גרן). אבל כפי שהראינו הקרבה לשפלה כמעט מוכחת בספר המקבים וקשה לשלול את האותנטיות של המסורות הנוצריות הקדומות התואמות באופן עקרוני גם את מודיעין של ס' מקבים וגם את מודיעין של היום. נסיון פשרה עשה חוקר הגיאוגרפיה התלמודית שמואל קליין שראה ב'מודיעין' שם טריטוריאלי המקביל לביטוי "הר המודעי" שבאחד המקורות המאוחרים. קליין משער ש'כרך' בחלקו המזרחי של חבל ארץ זה מתאים לעדותו של עולא, ואילו 'כפר' בחלקו המערבי מתאים לעדותם של אוסביוס ומפת מידבא. במחילה מכבודו, נראה לי שזו פשרה דחוקה. מה הוא אם כן הפתרון?
אציג בקיצור את הפתרון הנראה לי. המעיין בסוגיית הגמרא במסכת פסחים יראה שהגמרא העמידה את דברי עולא בקושיא וסגרה עליהם ב"תיובתא דעולא תיובתא". כלומר שדברי עולא לא נכונים. דברי עולא היו פרשנות להלכה של 'דרך רחוקה' שהיא הילוך של חצי יום (לפי רש"י מתחילת זמן שחיטת הפסח ועד סופו; לפי הרמב"ם מהנץ החמה ועד תחילת זמן שחיטת הפסח) והחשבון של עולא היה שמהלך חצי יום זהו מרחק של חמישה עשר מיל.
מי שעוקב אחרי הסוגיא עד סופה עם דברי הראשונים ומעמיק בה יוכל להגיע למסקנה שלפי הדעה העיקרית, למסקנת הסוגיא מהלך חצי יום הוא עשרים מיל ולא חמישה עשר מיל.
הרמב"ם בהלכות קרבן פסח (ה, ט) הוסיף לדין 'דרך רחוקה' תוספת מעניינת. הוא כותב: "מי שהיה בינו ובין ירושלים יום ארבעה עשר עם עליית השמש חמשה עשר מיל או יתר הרי זה דרך רחוקה. היה בינו ובינה פחות מזה אינו בדרך רחוקה מפני שהוא יכול להגיע לירושלים אחר חצות כשיהלך ברגליו בנחת". נושאי כלי הרמב"ם לא הבחינו שיש כאן משהו חריג. אבל יש כאן משהו חריג. בדרך כלל מודדים כל שעור באדם בינוני וגם כאן בדין היה למדוד בהליכה רגילה ולא בהליכה בנחת! נראה לי שהרמב"ם רצה לפשר בין מסקנת הסוגיא שלפיה מהלך אדם בינוני בחצי יום הוא עשרים מיל לבין עדותו של עולא שהרמב"ם סבר שאי אפשר להכחישה מפני שהיא עדות שטח של חכם ארץ-ישראלי. על כן חידש הרמב"ם שבענין 'דרך רחוקה' יש דין מיוחד שמודדים בהליכה בנחת ולא בהליכה רגילה (ולשיטתו צריך למצוא הסבר מן ההגיון או מריבוי המקראות למה דוקא כאן בנחת; לענין שיטתו העקרונית המנסה לפשר בין ההלכה שנקבעה לבין עדות מראה עינים של חכם, השווה פסיקתו בהלכות כלי מקדש ט, א). אולם מאחר שהתברר לנו שגם במציאות המרחק מן המודיעים לירושלים גדול מ-15 מיל, אולי נרשה לעצמנו לבקש סליחה מהרמב"ם ולהניח שדברי עולא היו ספקולציה פרשנית ולא עדות מהתנסות אישית (אזור זה שהוא כנראה 'הר המלך' היה בזמן האמוראים אזור נכרי ומסוכן שיהודים לא היו מצויים בו; ירושלמי שבת א, ד, ג ע"ד. בכל האזור הזה אין ידועים שרידי בתי כנסת מהתקופה הביזנטית ויש כנסיות רבות מאותה תקופה). זאת אומרת שלפי מסקנת הגמרא 'דרך רחוקה' היא עשרים מיל ולא חמשה עשר.
ולפני שאנחנו באים למדוד את המרחק מירושלים למודיעין אציין בקיצור שבניגוד למקובל על ראשונים ואחרונים ואף חוקרי תלמוד, לעניות דעתי לא היה לחז"ל מיל מיוחד משלהם, ובכל מקום שהם מזכירים שעור מיל כוונתם למיל הרומאי. זהו נושא עמוק שמצריך דיון ארוך ואין כאן המקום להרחיב בו. במסגרת הנוכחית אומר רק שבעיקרו של דבר 'מיל' הוא שם עצם רומאי (לטינית mille = 'אלף'), אלף צעדים כפולים, והרומאים ששלטו בארץ מיקמו אבני מיל לאורך הדרכים הראשיות בארץ, על כן יש להניח שהמיל שלהם הוא המיל שגם חז"ל דיברו עליו.
ואם אנחנו מודדים את המיל במידותיו של המיל הרומאי, שהן בין 1400 ל-1500 מטרים, הרי שעשרים מיל רומאי הם 28 עד 30 ק"מ. זהו באמת המרחק מירושלים למודיעין שאנחנו מכירים. זה לפי דעתי הפתרון הנאות לסתירה בין המקורות (לאחרונה ראיתי דברים דומים לשלי במאמר של י"י איידלר משנת תשס"ח אך דבריו צריכים כמה תיקונים ויש בהם כמה סיבוכים מיותרים).
'קברי המכבים' שמכירים היום ושמבקרים בהם היום אמנם נקראו בפי הערבים 'קבור אל-יהוד' אבל לפי סגנון הקבורה יש להניח שהם מאוחרים יותר מהתקופה החשמונאית וכנראה נכריים. קברי המקבים עצמם המתוארים במקורות בהדגשה מצויים כנראה לא רחוק מהם, ועל זיהויים המדוייק אי אפשר כיום להתחייב. כמה אתרים בסביבה הזאת הוצעו לזיהויים עוד במאה ה-19, ואולי בעתיד יתבררו הדברים יותר. מכל מקום העיקר הוא שאת העיר מודיעין ואת היישובים שבסביבתה הנקראים על שם גיבורי מודיעין - מתתיהו, חשמונאים, מכבים, כנראה מיקמנו באזור הנכון.
”מקום בפרשה“, פרופ‘ יואל אליצור, בהוצאת ”ידיעות ספרים“