בין כיסוי לגילוי

צניעות. לפעמים נדמה שבאופן אבסורדי המילה הזו הפכה להיות מילה כמעט גסה... נשים רבות שומעות "צניעות" ומיד מתכווצות, מושכות את החצאית קצת למטה, את החולצה קצת למעלה, ונעות באי-נוחות וברגשי אשמה.

התחושה הזו שהפכה את הצניעות לרחוקה כל-כך מהמהלך הטבעי והפשוט של החיים שלנו היא תוצר של התרבות והמדיה הסובבים אותנו: מי שלא נראה - לא קיים. אם עשית ולא פרסמת - כאילו לא עשית. ובכלל, אם יש משהו מוסתר - הוא כנראה שלילי.

התרבות המערבית מניחה שתי הנחות סותרות, ולכן חיה במלכוד: היא מניחה שקשר גופני בין איש לאשתו הוא דבר שפל, בזוי, שהיה ראוי להימנע ממנו, (ולכן אנשי הדת הנוצרים נחשבים "קדושים" בכך שאינם נושאים נשים). מן הצד השני היא "פתוחה", "ליברלית" ו"מאפשרת" כמעט ללא גבול, וחוסר הצניעות מופיע בכל מדיה, בכל שעה, בכל מקום. הדיסוננס הוא בלתי אפשרי לגישור. אם אני צנועה - אני לא נחשבת, ואם אני לא צנועה - אני לא בסדר...

לנו יש דרך אחרת!

היהדות חולקת על שתי ההנחות הללו: הלב של הקשר הזוגי הוא הקשר המלא בין איש לאשתו. בקשר הזה חוברים יחד הגוף, הנפש, הרוח והנשמה. החיבור הזה, על כל רבדיו מתקיים בכל ייחוד בין איש לאשתו - ללא קשר לקיום מצוות פרייה ורבייה. הקשר הפיזי עצמו הוא ראוי ומרומם, ויש ללמוד כיצד לפתח אותו ולרומם אותו. הרומנטיקה, הנתינה, האהבה, והחיזור - הם חלק בלתי נפרד ולכתחילאי של הקשר. אי לכך, יש ללמוד כיצד לעשות את כל אלו בצורה נכונה, שתגרום שמחה ואושר הדדיים. באושר משותף זה שורה השכינה.

היהדות מאפשרת ומעודדת, וגם מדריכה ומכוונת בתוך הבית פנימה, לפתח את הקשר המלא באופן מכבד, אוהב וזורם. ברור שזהו התורף של הקשר בין בני הזוג. בשביל לשמור את הקשר בין בני הזוג, על "אש גדולה" לאורך זמן, עם חידוש בחיים הזוגיים ועם גיוון והפרייה של השותפות הזוגית - מגבילה היהדות את הגילוי הזה אל תוך הבית. בתרבות המערב ישנו שדר דתי של פרישות בבית ושדר של פתיחות בחוץ, ואילו אצלנו הדברים הפוכים: שמרנות, צניעות וגבולות ברורים יותר בחוץ, ומרחב של קשר, אהבה והבעה בתוך הבית פנימה.

סוד גדול

כעוסקת בתחום, לפעמים אני מרגישה כמו לוליין שהולך על חבל דק. יש לנו משימה לא קלה: מחד, להצליח להדריך כיצד לעורר ולחזק את האהבה בתוך הבית - באופן גלוי, בהיר ומעשי, ומאידך לשמור על רוממות וקדושה וכן על צניעות ועדינות. לשם כך יש לבחור את המדיה הנכונה, יש לבחור את המילים הנכונות, ויש לדעת כיצד להפוך את ההדרכה המעשית הזו להדרכה שתאפשר פתיחות ושיח זוגי בלא לחלל את הקשר.

אני מאמינה שאפשר לעשות זאת, ושזהו התיקון הגדול ביותר הראוי לדור שלנו. בשנים האחרונות נפגשתי עם אלפי נשים נשואות ועסקתי איתן בתחום. השאלות שחוזרות על עצמן שוב ושוב מוכיחות כמה חשוב לעסוק בנושא, וכמה חשובה הדרכה מפורטת בתחום. לשלוח אנשים ללכת "למצוא חומר באינטרנט", גם של דמויות רבניות ותורניות - זו לא הדרכה. בוודאי ובוודאי כשאנו עוסקים באנשים יראי שמיים, המעוניינים להבין גם את המשמעויות ההלכתיות של מגוון רעיונות ועצות, בפרספקטיבה רחבה ומתוך הבנת עומק, ולא רק בסיסמאות.

גם קריאה בספרים, ואפילו טובים ומומלצים, אינה מספיקה. למי שאינו מצוי בעגה ההלכתית לפרטי פרטים קשה לפעמים להבחין מהו עיקר הדין ומהי מידת חסידות. בתחומי חיים רבים אנו רגילים להיות "מהדרין מן המהדרין" - אנו מדליקים כך נרות בחנוכה, אנו שומרים כך על הלכות פסח, ובעוד תחומים רבים. מהו בדיוק ה"מהדרין מן המהדרין" כשאנו עוסקים בתחום האישי והאינטימי שבין בני זוג? זוהי שאלה עמוקה וחשובה מאין כמותה, זו שאלת בניית הבית היהודי, זו השאלה שאני ממליצה לכל זוג וזוג לעסוק בה!

שנזכה להשראת שכינה בינינו, ועל כל עם-ישראל.

------------------

הרבנית נעמי שפירא מעבירה את סדרת מפגשי 'קדושת הזוגיות' עם בעלה, הרב יהושע שפירא, בכל רחבי הארץ. בקרוב מפגשים בירושלים ובפדואל. לפרטים נוספים לחצו כאן.