לכבוד הימים הנוראים הבאים עלינו, נמשיך לעסוק בנושא הצורך בהערכה, הפעם מנקודת מבט של חזרה בתשובה.
אשתף אתכם בסיטואציה המוכרת לכל בני האדם ברמה כזו או אחרת. אתם שותפים לפרויקט מסוים, ביחד עם שותפים נוספים השקעתם אנרגיה וזמן בכדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר, וכשאתם מסתכלים על התוצר המוגמר, הלב מתמלא שביעות רצון. בשעה טובה, הגיע מעמד ההוקרה. המנחה עומד על הבמה, ומתחיל לחלק קרדיטים, ואתם רק ממתינים ומצפים מתי יכריזו את שמכם? מתי ידעו כולם שגם אתם חלק מההצלחה.
אם קראו בשמכם וזכיתם למחיאות כפיים, סביר להניח שההבעה על פניכם תתחלף לארשת רצינית, כאילו כל האהדה הזאת בכלל לא מעניינת אותכם, כאילו כלל לא רציתם להגיע לאירוע, אלא הכריחו אותכם... אך בלב פנימה הלב מתמלא תחושת חשיבות, כאילו ברגע זה כל האולם נושא אותכם על כפיו.
אם לא קראו בשמכם והמנחה ירד כבר מהבמה, הלב הנפגע מתחיל לעבוד שעות נוספות. במוח מתרוצצות השאלות: מה הם חושבים לעצמם? משה וחיים כמעט ולא עשו כלום, כל הזמן ואני עובד כמו חמור ובסוף הם זוכים לקרדיט? ואז מתחיל שלב הניחומים: מסכן המנחה מה אני רוצה ממנו?, הוא גם בן אדם ואולי הוא שכח? למה לעשות מזה עניין? כולם יודעים מי באמת עשה את זה, הרי בהפסקה באו ואמרו תודה..
רבי נחמן מפתיע אותנו, כדרכו. כשהוא דן בעיקרה של מצוות התשובה הוא כותב כך: "ועיקר התשובה, שישמע בזיונו ידום וישתוק" (ליקוטי מוהר"ן, ו'). היינו מצפים שעיקר התשובה תהיה תפילה או צדקה או מעשים טובים, אבל ר' נחמן חושב אחרת.
ננסה להבין את הדברים, כולנו נסכים שעיקרה של התשובה היא לשוב אל ה', אומר ר' נחמן, איך תדע איפה אתה עומד ביחס לקב"ה? נראה איך אתה מגיב כשמבזים אותך, נראה מה אתה מרגיש כשלא מראים לך את הכבוד שאתה כל כך רוצה, האם אתה מאבד עשתונות? האם אתה נוטר טינה? או שאתה מספיק יציב נפשית בכדי להמשיך הלאה.
ר' נחמן כותב "ידום וישתוק", שני מצבים דומים אך שונים. המצב הראשון זה כאשר אתה בדרגה שהיא מעל המבזה, וברור שאתה יכול להגיב, אומר לך ר' נחמן נראה אותך שותק, נראה אותך מקבל את הביקורת בהבנה ומיישם אותה במקום להגיב מיד באגרסיביות בכדי להראות כמה שזה לא נכון. כמה פעמים בחיינו הקצרים, אמרו לנו ביקורת שהתנגדנו לה? אחרי כמה דקות או שעות חשבנו על כך שוב והבנו שהצדק עם המבקר!
המצב השני שר' נחמן מדבר עליו הוא כאשר המבזה נמצא מעלי, ברור שאני לא יכול להגיד כלום, כי אחרת יפטרו אותי או יעבירו אותי מתפקידי או שיחשבו עלי שאני כזה או אחר. אז אומר ר' נחמן "ידום" נראה אם אתה מצליח להגיע למצב שהלב לא צועק, נראה אם אתה יכול להגיע למצב רגוע שמקבל את הביקורת באובייקטיביות, מסנן את ההבל, ומיישם את האמת.
אז מה כל זה קשור לשיבהּ אל ה'?
השאלה מה מעסיק אותי ביום יום - הכבוד שלי, צריכת ההערכה שלי, או שמעסיק אותי הגדלת כבוד ה'.
לכאורה דברים גבוהים, אז ננסה לפשט עם דוגמאות.
אפשרות שנייה, פאדיחה להתפלל עכשיו ככה בחוץ, זה מראה שאני לא מושלם, כי שכחתי להתפלל במניין יותר מוקדם, זה גם לא נעים להיות כמו כל הדוסים האלה שמתפללים בכל חור.
על פי ר' נחמן, דרך התגובה שתבחרו, כאשר אתם עומדים מול החסרונות שלכם, יתגלה האם מה שמעניין אתכם, הוא כבוד עצמי או כבוד אלוקים. אם כאשר אדם מבוזה הוא לא עושה מזה עניין, זה מראה שהוא שלם עם עצמו, זה אומר שהוא נותן לעצמו את הכבוד שהוא ראוי לו, וממילא הוא פנוי לכבד את אלוקים באמת.
אז בפעם הבאה כשאתם לא מקבלים את הקרדיט שציפתם לו, קחו נשימה ארוכה ותזכירו לעצמכם מי אתם ומה אתם שווים באמת.בהצלחה.
הכותב עוסק בייעוץ על פי שיטת מוח 1, ומלמד בישיבה המוסיקלית כינור דוד