נהגו ישראל לתקוע בשופר בחודש אלול. מנהג אשכנז לתקוע בסופה של תפילת שחרית, ומנהג עדות המזרח לתקוע בזמן אמירת י"ג מידות הרחמים, בשעת אמירת הסליחות[1]. מנהג התקיעה בשופר מתואר בפרקי דרבי אליעזר[2]:
ובראש חדש אלול אמר לו הקב"ה למשה[3]: "עלה אלי ההרה", והעבירו שופר בכל המחנה, שהרי משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר עבודת גילולים, והקב"ה נתעלה אותו היום באותו שופר, שנאמר[4]: "עלה א-לוהים בתרועה", ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעים בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה.
הטור[5] מביא זאת ומוסיף:
לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בראש חודש אלול בכל שנה ושנה וכל החודש, כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה, שנאמר[6]: "אם ייתקע שופר בעיר" וכדי לערבב השטן. וכן נוהגים באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפילה.
את עניינו של השופר ניתן להבין גם מדברי הרמב"ם בהלכות תשובה[7]:
אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב, רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל, הביטו לנפשותיכם והיטיבו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה.
ראוי לשים לב כי הרמב"ם מדבר על השופר של ראש השנה, אך ראויים הדברים גם לשופר של חודש אלול.
רואים אנו כי שני עניינים מאפיינים את תקיעת השופר שבחודש אלול: המלכת ה', והתעוררותנו שלנו. על ידי קול השופר ממליכים אנו את ה', וקול השופר אף מעורר אותנו לשוב בתשובה. בראש השנה, לעומת זאת, ענייניה של תקיעת השופר המופיעים בתפילות הם המלכת ה' והעלאת זיכרוננו לפניו[8], כאשר הרמב"ם מוסיף אף בראש השנה את קול השופר המעורר. התעוררותנו לשוב אל ה' והעלאת זיכרוננו לפניו לטובה הן שני צדדים של אותו עניין[9], שהרי כששבים אנו אל ה' שב אף הוא שב אלינו, בבחינת "שובו אלי ואשובה אליכם"[10]; אלא שבחודש אלול עיקר העניין הוא הכנה לקראת ראש השנה, אליו עלינו להגיע מוכנים, כלומר נקיים מעוונות, ועל כן באלול עיקר המשמעות היא קריאה אלינו לשוב אל ה'. בראש השנה, לעומת זאת, אין אנו מזכירים עוונות ולא את הצריך תיקון, ולכן אנו מזכירים רק את צד התחנונים, כראוי ליום הדין.
אולם צד נוסף קיים בתקיעת השופר, והוא המלכת ה'. לכאורה אין צד זה קשור להתעוררותנו לתשובה, אך עיון בפרקי דרבי אליעזר מורה אחרת. תקיעת השופר במחנה נועדה להכריז שמשה עולה ההרה, ולהזכיר לעם שלא יטעו ויעבדו עבודה זרה. כלומר, זהו קול המעורר לתשובה, ונאמר כי ה' נתעלה באותו יום בשופר. הווי אומר, קול השופר המעורר לשוב אל ה' הוא קול השופר הממליך את ה'. ההסבר לכך הוא, כמובן, שמלכותו של ה' בעולם באה לידי ביטוי דרך עם ישראל. כאשר ישראל שבים בתשובה, ממלאים הם את ייעודם בעולם - הקריאה בשם ה' והמלכתו על העולם כולו. מכאן, כבר בתחילת חודש אלול כשתוקעים אנו בשופר ומתעוררים לתשובה, מתחילים אנו את התהליך ששיאו בראש השנה - תהליך המלכת ה' בעולם.
[1] בני עדות המזרח נוהגים לתקוע אף בעשרת ימי תשובה, אך מנהג קהילות אשכנז הוא לתקוע בחודש אלול בלבד.
[2] פרקי דרבי אליעזר מו.
[3] שמות כד, יב.
[4] תהילים מז, ו.
[5] טור אורח חיים הל' ראש השנה תקפא.
[6] "אם ייתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמוס ג, ו).
[7] היד החזקה לרמב"ם, ספר מדע, הל' תשובה פ"ג ה"ד.
[8] עיין ראש השנה לד, ב: "אמר הקב"ה: אמרו לפני בר"ה... מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זיכרונות כדי שיבוא לפני זיכרוניכם לטובה, ובמה? בשופר", וכפי שנבאר בפרק העוסק בתקיעת השופר בראש השנה.
[9] עיין רסיסי לילה לר' צדוק הכהן מלובלין אות לה.
[10] מלאכי ג, ז.