בית ספר, ישיבה או כל מוסד לימודי אחר הוא מקום הדורש הרבה עשייה. יש צורך ללמוד, לסכם, לשנן, להבחן ועוד ועוד. הלמידה, ובייחוד בעולם היצרני של התרבות המערבית, מודדת את האדם בתחום העשייה שלו. נדיר למצוא ציון בתעודה על טוב לב ורגישות, אך שכיח למצוא שבח על שקידה ולמידה טובה.
גם עולם ההלכה מנסה ללא הרף למדוד את האדם בעשייה ולא בכוונה. לא סתם קבעו חז"ל, ברוב המקרים, כי "מצוות אינן צריכות כוונה", וגם במקומות בהן הן צריכות כוונה מדובר על כוונה מצומצמת של קיום המצווה. ההלכה העדיפה את האדם ההלכתי על פני האדם שרגש דתי פועם בליבו אך העולם ההלכתי רחוק ממנו.
עולם ה-Doing הוא הסובב אותנו מכל עבר. מבחני מיצ"ב, מבחני בגרות, מבחני כושר בצבא, מבחני פסיכומטרי, הסמכה לרבנות ועוד ועוד. ציונים והשגים מכל עבר. אך ישנו גם עולם אחר, עולם של עצירה, עולם של Being, עולם של סליחה ורחמים, עולם של אלול. חודש אלול העומד בפתח קורא לנו לאמץ לעצמנו עולם שונה. סליחה ורחמים משמעם קריאה לאדם 'איכה' - איה אתה, לא מעשיך. היכן עולמך הפנימי. איפה עולם הרגש שלך? האם מרוב עשייה וכיבוש שכחת את מטרתך? האם מרוב עשייה הזנחת את עולם הרגש והנפש שלך? שכחת להקשיב לעצמך?
עולם של Being מנסה לבחון עולם פנימי, עולם של 'רחמנא ליבא בעי'. זהו עולם נסתר, לא עקבי, מופיע לרגע ונעלם. זהו עולם שההלכה פוחדת ממנו כי הוא לא יציב מספיק. זהו עולם שהמחקר בורח ממנו כי הוא לא מדוייק. אבל זהו עולם עשיר בתוכן המוביל את האדם לתהליכים של הפנמה ושל עיצוב אישיות.
חודש אלול מתחיל השנה יחד עם חודש ספטמבר המבשר על תחילת שנת הלימודים במדינת ישראל. אני מציע לכל מורה ולכל תלמיד לנסות השנה למצוא מקום גם לרגש, גם להפנמה. למצוא בין הדרישות, המבחנים והמרדף האין סופי אחר ההישגים גם זמן למנוחה נפשית של פנייה אל הלב, אל הרגש אל המקומות שאנחנו כל כך אוהבים לשכוח ולהתעלם מהם.
גם בחורי הישיבה שמתחילים כעת את צעדיהם אל בינות לדפי הגמרא וההלכה ראוי שישאבו מחודש אלול את היכולת לעצור, לחשוב ובעיקר להרגיש את עולמה של תורה. הצלילה אל תהומות הלימוד לא צריכה למנוע, ואפילו יכולה לתרום, ליכולת להפוך להיות אוהב תורה ולא רק לומד תורה.