לפני כשלוש שנים נכנסתי לתפקידי כיו"ר מועצה דתית. בעת החפיפה הסבירו לי אחד מהתפקידים העיקריים שלי הוא האחריות הכוללת על מקוואות נשים. חשבתי: מה לי ולזה? עד אז ההיכרות היחידה שלי עם הנושא הייתה ההמתנה בבית פעם בחודש, עכשיו אני אחראי על זה.
במשך הזמן למדתי את הנושא מקרוב וליקטתי תובנות שונות לאורך הדרך. למדתי שגברים רבים מעורבים בתהליכים שונים הקשורים למקווה הנשים, החל מהרב הפוסק הלכות בעניינים שונים של טהרה, דרך איש התחזוקה של המקוואות, הקבלן שבונה מקוואות ועד לראש המועצה הדתית האחראי לתפעול המקוואות.
אני משער כי למרות השינויים המתחוללים בחברה תפקידים אלה יישארו בחלקם בידי גברים לפחות בעתיד הקרוב [על אף שלא הבנתי למה העמידו גבר בראש ועדת השיפוט בתחרות "המקווה היפה" שנערכה לאחרונה על ידי המשרד לשירותי דת והמועצה לישראל יפה - אולי חשבו שזה סותר את ההלכה שנשים לא יכולות להיות דיינות].
נשים העוסקות בתחום הלכות טהרה כבר יש, אם כי גם זה אינו מקובל בכל המקומות ואפילו לא ברובם, אך אשת תחזוקה כנראה לא תהיה בקרוב, ואני חושב שכך ראוי.
פגשתי איש יקר שהקים בהתלהבות רבה ובעבודה קשה לא פחות את אחד ממקוואות הנשים היפים והמושקעים ביותר בארץ בקהילה חרדית קיצונית בבית שמש. האיש התרוצץ ברחבי העולם, אסף מיליונים ובנה מקווה המתאים אפילו למאה ה-22. הוא הסביר לי שהוא רוצה שהשעה של הביקור במקווה תהיה השעה הנעימה, המרגיעה והמהנה ביותר עבור אישה שהשאירה בבית שבעה ילדים קטנים כולם מתחת לגיל שש. איני בטוח שיש אישה שהייתה מסוגלת לעשות בהצלחה את מה שהוא עשה, ולכן יש לדעתי מקום גם לגברים בענייני מקוואות.
עם זאת, יש בהחלט הגיע הזמן למסור חלק מהתפקידים לנשים. האם יש מניעה שראש מחלקת המקוואות במועצה הדתית תהיה אישה? ומה עם ראש מועצה דתית? [עכשיו באמת אני כורה לתפקידי קבר].
אחד הדברים שעושה המועצה הדתית, בסיוע כספי ניכר של המשרד לשירותי דת, הוא לשפץ ולשדרג את המראה הפנימי של המקווה. בכל יישוב שבו מחליטים לשפץ מקווה הצעד הראשון שלי הוא בחירה של מעצבת פנים, עם דגש על האות ת"ו, כדי שהיא תהיה זו שתוביל את העיצוב. בנוסף לכך אני מבקש מהקהילה לבחור ועדת נשים שתלווה את העיצוב ואת הבנייה, וכך בונים מקווה המתאים לאופי של נשות המקום.
איני מבין כיצד אפשר לבנות מקווה ללא מעורבות של נשים בכלל ושל נשות הקהילה שאותן אמור המקווה לשרת בפרט. לאחרונה התחלנו לבנות מקווה חדש באחד היישובים. החברה שזכתה במכרז בונה עשרות מקוואות ברחבי הארץ והיא אולי החברה הגדולה בארץ בתחום זה. הייתי צריך לריב עם אנשי החברה כדי שיסכימו לכלול מעצבת בצוות התכנון של המקווה. לצערי, זו אינה דרישת סף של המשרד לשירותי דת, למרות שלדעתי זה צורך בסיסי.
ונקודה נוספת: אמנם אני גבר, אך לעתים אורח לרגע רואה דברים שנשים בעלות ניסיון מעולם לא שמו לב אליהם.
בפעם הראשונה שנכנסתי למקווה ראיתי שבבור הטבילה יש רדיאטור המחמם את המים והדבר כרוך באינסטלציה מכוערת. לא הבנתי איך במבנה יפה ומושקע כל כך דווקא בתוך המים נתקלת האישה בדבר לא אסתטי.
פניתי למעצב תעשייתי שבקשה שיתכנן מתקן הסתרה. הוא העלה רעיון מצוין שבשלב זה הצלחנו ליישם אותו רק חלקית. כאשר הסבתי את תשומת לב הנשים והבלניות לעניין הן לא הבינו מה מפריע לי, ורק לאחר הסבר מפורט יותר הבינו על מה אני מדבר. ההרגל עושה כנראה את שלו.
לקראת הכנס שיזם ארגון "אדוות" אני פונה אליכן בשם הגברים: אל תשכחו שגם אנחנו בעסק - לא רק בתפקיד של אלה שמחכים בבית - וטוב שכך.
הכותב הוא יושב ראש המועצה הדתית גוש עציון וממקימי מרכז יה"ל. הכנס ”מקווה בואו נדבר על זה“ יתקיים אי"ה ביום רביעי י' בכסלו, 13/11 בין השעות 16:00-22:00 בבית בלגיה בגבעת רם, ירושלים, פרטים נוספים: