בשבוע שעבר הגיע אלי הורה ליעוץ, יותר נכון, הזמנתי הורה ליעוץ, אחרי שנפגשתי עם בנו כמה פעמים והבנתי שעלי לשחרר מתח אצל האב בכדי ליצור התקדמות בתהליך של הבן. לבסוף, לאחר פיצוץ שהתרחש בין השניים, הוא הגיע. באבחון בדקנו את מוקד המתח שלו אל מול הילד, ועלו שני נתונים מעניינים, המאפיינים הורים רבים המוצאים עצמם אובדי עצות מול עזות הפנים של ילדיהם.
הנתון הראשון שעלה, הוא תחושת תסכול והשפלה מצד האב. לאחר שהלך עם בנו לטובי המומחים ופיזר עליו כסף רב בבגדים וחפצים, הוא מקבל יריקה אחר יריקה בפנים, כאילו היא אדם זר. או במילותיו של האב: "אחרי כל מה שנתתי לו, לא מגיע לי שתהיה לי מילה לגביו?"
הנתון השני הוא הקושי הגדול של האב להרפות מהמטרות שסימן לבנו, הן בצד הדתי והן בצד המוסרי. אומנם האב מנסה להסתיר את האכזבה, אבל הילד לא טיפש כלל וכלל, ועל אחת כמה כשברגעי לחץ האמת נוטה לצאת לאור.
ישנה תופעה שאנו נתקלים בה ביחסי הורים וילדים, ההורים רוצים לתת לילדים הכול. השאלה היא, מה זה הכול? בדרך כלל כשנשאל הורה למה הוא מתכוון כשהוא אומר 'הכול', התשובה תהיה: "הבאנו לו מורה פרטי, רשמנו אותו לישיבה שהוא רצה למרות שזה הרבה כסף, קנינו לו בגדים לקחנו אותו למסעדות, עשינו הכול כדי שיבין שאנחנו אוהבים אותו".
אך האמת היא כי לרוב השקעה מסוג זה נתפסת פעמים רבות בצורה הפוכה. "ההורים שלי קונים לי הכול, כי הם חושבים שאם הם יביאו לי כל מה שאני מבקש אז יהיה לי לא נעים מהם ואני יעשה מה שהם רוצים, אבל יש לי רצונות משלי". יש ילדים שזה באמת עובד עליהם, אבל יש ילדים שמבקשים יותר מזה.
שאל אותי האב: "נראה לך הגיוני שהבן שלי מספר לי בדיוק לאן הוא יוצא? עדיף לי לא לשמוע, הוא בכל מקרה לא יקשיב לי, אז למה אני צריך לדעת, בשביל לדאוג?". אם נאזין טוב לבן המיוחד הזה, נבין שכל מה שהוא רצה מאביו זה הוכחה, שהוא מתעניין בו באמת, לא התעניינות רק בדברים הקשורים למטרת העל שהציב האב ביום בו נולד.
כשהבן סיפר לאב על המקומות המפוקפקים שאליהם הוא יוצא, הוא חיפש התעניינות, אבא תתעניין במה שאני באמת, לא במקום שאתה רוצה שאליו אליו. הילד בסך הכול רצה קשר עם אבא שלו, לא קשר טכני של כמה עולה פלאפון כזה או אחר, קשר אמתי, מהותי, כנה.
אנחנו אוהבים את הילדים שלנו אהבה עצמית שאינה תלויה בדבר, אבל ילד צריך הוכחה שאנחנו אוהבים אותו כמו שהוא. אם לא הראנו לו את זה כשהוא מעד מעידה קטנה מדרכנו, הוא יגדיל את המעידה, ולאט אך בטוח ירים את הווליום ההתנגדותי, הוא ימשיך כך עד שיגיע למצב בו הוא ירגיש כי אנחנו סוף סוף מכבדים גם את השונות שלו.
כמה קשה להרפות ממטרה מסוימת, ובכל זאת למען ילדכם, קשרו איתם קשר, קיימו איתם שיחות רגועות עם מבטים של אהבה והערצה, תתעניינו במה שהם עושים כעת גם אם זה לא היה חלום חייכם, זה השקעה כדאית לטווח ארוך. בהצלחה.
הכותב עוסק בייעוץ על פי שיטת מוח 1, ומלמד בישיבה המוסיקלית כינור דוד