כשהגיעו גם אלינו הדי המחאה ההולכת וגדלה, אשר החלה בלב תל אביב ונישאה על גבי הרשת אל עבר אזורים אחרים בארץ, חשנו גם בסביבתנו הזדהות עם המסר הכללי- אך גם בלבול וחוסר הבנה של המטרה, המניעים, וכן דרכי הפעולה הראויות.
אחד הדברים הבולטים שהודגשו גם בתקשורת, היה האופי הפוליטי השמאלי של המחאה. דוגמא לכך היתה ההתקפה על ח"כ מירי רגב (ליכוד) שבאה להביע את תמיכתה במאבק, והקבלה החמה לה זכו ח"כים ממר"ץ או חד"ש. עניין נוסף הוא האופי המקומי-מדי של המחאה, בעיקר כפי שהודגש בסיקור התקשורתי ברדיו ובטלוויזיה- על כך שהמחאה מכוונת בעיקר להוזלת מחירי הדיור בתל אביב.
על אף שני העניינים הבולטים הללו, על החברה הדתית להפריד בין עיקר לטפל ולהתגייס למאבק.
מחאת הדיור היא מחאה עממית, מקומית וספונטאנית. אין ברקע ארגון על אשר מאגד סביבו את המאבק. אפשר אולי לומר שהראשונים לצאת לרחובות הם אלה שמורגלים יותר ב'אקטיביזם' מהסוג החברתי- הן מן הארגונים הירוקים והן מן הארגונים הסוציאליים וארגוני זכויות האדם, ששייכים ברובם למחנה השמאל- אך זאת לא הנקודה. האופי הפוליטי של המחאה כעת והריכוז שלה סביב מרכזי סטודנטים הוא נקודתי בלבד. ניתן למצוא בנקל דוגמאות רבות ועכשוויות של השפעות מצב מחירי השכירות ומחירי הדירות על זוגות צעירים ואף על משפחות מבוגרות בציבור שלנו, אך היות ואנו לא קמנו והצטרפנו למחאה- קולנו לא נשמע!
הנסיון של חברי כנסת מסויימים למתג את המחאה כחוצפה של סטודנטים שמנסים להוזיל לעצמם מגורים במרכזים המבוקשים ביותר של הערים המרכזיות איננו צודק. אין אחד שלא נפגע ממחירי הדיור הגואים, גם במקומות פריפריאליים. קחו לדוגמא את המחירים ביישובי השומרון- גם כאן ישנה מגמה של עלייה חדה המקשה על שכירת דירות.
אמנם ישנו מסר פוליטי העולה מבין השיטין של המחאה, אך אם נרים את הכפפה ונשמיע גם את קולנו, הדבר לא יישאר כך.
אז מה התפקיד שלנו?
הציבור הדתי לאומי מורגל פחות בהצטרפות למחאות חברתיות, בטח לא כאלה שעוטות בתחילה אופי פוליטי הנוגד את הדעה הרווחת בציבור שלנו. זוהי השעה ללמוד מנוער מר"צ, שבחרו להתגייס למחאה סביב שחרורו של פולארד, כשמדובר במחאה צודקת - כדאי לבלוע את הדעות הקדומות ולתת כתף.
הציבור שלנו הוא נושא הדגל הדומם של מחאה ציבורית זו- בלוד, ירוחם, חיפה, נהריה, בת ים, יפו, עכו, ועוד רבות הדוגמאות. הגיע הזמן להשמיע את קולנו, ולהוות דוגמא לאידיאליזם שנותן מענה למצוקות הדיור- פריצה אל תוך מקומות יישוב שנחשבו 'מחוץ לתחום' לסטודנטים, צעירים ומשפחות והפיכתם למוקדים גדלים והולכים של קהילות חדשות ומתפתחות.
כמובן, גם הפריפריה לא חפה מתופעה זו של העלאת מחירים מהירה, ללא הצדקה נראית לעין. זו אינה תופעה של ערים מרכזיות בלבד. לכן, מעבר לחיזוק המודעות לאפשרות המגורים בפריפריות השונות, ישנה חשיבות רבה להצטרפות למחאה בכך שנדאג שגם במקומות אלה לא תתפתח תופעת עליית המחירים.
אני מרגיש כי האחריות המוטלת עלינו כאן היא כפולה- לחזק את המאבק למען עתידינו כחברה, וכן להשיב לו את האופי האמיתי שלו, כמחאה חברתית טהורה וצודקת.