אין כמו ערכי הדמוקרטיה. כמו פלסטלינה, אפשר לכופף אותם לכל צורה שרוצים. תמיד אפשר למצוא את הערך שמתאים לאג'נדה שלך באותו רגע, ולנפנף בו בלהט קדוש כנגד יריביך הפוליטיים, שהם כמובן לא סתם מתנגדיך האישיים - הם אויבי הדמוקרטיה, רחמנא ליצלן.
כשרבנים קוראים לא להשכיר דירות לערבים, או כותבים הסכמה לספר הלכתי הקורא להילחם במחבלים ללא פשרות - אז זו פגיעה בדמוקרטיה, בערך השוויון, בזכויות האדם, וצריך לסתום להם את הפה בהקדם. אם הם לא מתייצבים לחקירה, אז בכלל זו פגיעה בשלטון החוק, וחייבים למצות איתם את הדין.
לעומת זאת, כשאנשי שמאל קוראים להחרים את ההתנחלויות, או את מדינת ישראל בכלל - זה חופש הביטוי, שחס וחלילה לפגוע בו; ואם הכנסת מעבירה ברוב קולות חוק, האוסר על קריאות כאלו לחרם, אז חייבים לצאת למאבק נגד החוק האנטי-דמוקרטי הזה. כי חוקים הם לגיטימיים רק בתנאי שהם לא עומדים בניגוד לאג'נדה של השמאל... אה, סליחה - לערכי הדמוקרטיה.
מה היה קורה אילו היו מעבירים חוק הפוך, שאוסר לקרוא לחרם כנגד ערבים, או שחורים, או גויים בכלל? אז כל אבירי השמאל היו אומרים שזה יום גדול לדמוקרטיה, ושהחוק הזה יפעל למיגור תופעות מכוערות של גזענות והסתה, ושאסור לתת חופש דיבור למי שמעז להביע דעות אנטי-שמאלניות... אה, סליחה - אנטי-דמוקרטיות. היו אומרים שבמדינת ישראל יש שלטון חוק, והכנסת החליטה ברוב קולות, ושכל מי שיזלזל בחוק הזה חייב לתת את הדין, ושאף אחד לא נמצא מעל החוק. אבל כשאותה כנסת מעבירה חוק, שאוסר לקרוא לחרם נגד יהודים, שכל אשמתם היא שהם גרים בהתנחלויות (שנבנו באופן חוקי ע"י מדינת ישראל), או שהם גרים במדינת ישראל בכלל (שקמה באישורו החוקי של האו"ם) - אז זה יום שחור לדמוקרטיה, ופגיעה בחופש הביטוי, ו"שלום עכשיו" כבר מיהרו לצפצף על החוק הזה בראש חוצות, בדף הפייסבוק שלהם "תתבעו אותי - גם אני פעיל/ה למען החרם!" כי עם כל הכבוד לכנסת ולשלטון החוק, יש דברים שעומדים מעל החוק, כמו למשל תנועת "שלום עכשיו"... אה, סליחה, ערכי הדמוקרטיה.
על הצביעות של השמאל אין טעם להאריך בדברים. אבל כדאי שניזהר גם אנחנו, שלא להיכשל באותו חטא. יותר מדי פעמים, גם אנחנו מנפנפים בערכי הדמוקרטיה השונים כשזה נוח לנו, וממהרים להתכחש להם כשזה לא. אם זה דמוקרטי לקרוא לחרם נגד ערבים, אז זה דמוקרטי לקרוא לחרם נגד יהודים; אם זה דמוקרטי לחקור את השייח ריאד סאלח, אז זה דמוקרטי לחקור - להבדיל בין הטמא לטהור- את הרבנים ליאור ויוסף. כי הדמוקרטיה, מעצם מהותה, שוללת בדיוק את ה"להבדיל" הזה, וכל מי שמנסה לגייס אותה כדי לתמוך באג'נדה שלו, ולשלול את זו של השני - הופך אותה ללא יותר מאשר עלה תאנה אידיאולוגי, ללא שום ערך אמיתי. השיח הדמוקרטי הופך להיות לא יותר מאשר משחק של מניפולציות ודמגוגיה, בו כל אחד נושא בגאון את דגל הדמוקרטיה כדי לקדש באמצעותו את מטרותיו האישיות.
התשובה שאנו צריכים לתת, איננה אימוץ המשחק הדמוקרטי למטרותינו שלנו, אלא הצבת עמדה אלטרנטיבית, העמדה היהודית. עמדה יהודית יודעת להבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך ובין ישראל לעמים, ואינה צריכה להתנצל על אבחנות שכאלה, ועל כך שהיא לא-שוויונית ולא-דמוקרטית. המניפולציות הצבועות של ארגוני השמאל רק חושפות את ריקנותם של ערכי הדמוקרטיה, ומראות עד כמה הללו אינם מהווים שום אלטרנטיבה לערכי היהדות. אם אנחנו מתחילים להסביר שחקירת רבנים זו פגיעה בחופש הביטוי, וחופש הדת וכדו' - בל נופתע אם אותם טיעונים יושלכו בפרצופנו בחזרה בהקשר אחר, כמו חקירת שייחים מוסלמים. אם אנחנו תומכים בחוק החרם, בנימוק שהוא מגן על זכויות האדם של המתנחלים - כדאי שנצפה לכך שחוק דומה יצוץ במהרה להגן על זכויותיהם של הפלשתינים. במקום זה, בואו נציג את העמדה היהודית, שתומכת באינטרסים של עם ישראל בלי בושה, ואינה מנסה להעמיד פנים דמוקרטיות ושוויוניות. איך אמרו פעם - זה טוב ליהודים.
הכותב הוא דוקטורנט במחלקה לפילוסופיה כללית בבר אילן.