אל אולמי "הצוללת הצהובה" שבירושלים אני מגיעה בצהרי יום רביעי האחרון, כדי לצפות בחזרה הגנרלית של ההרכב המוזיקלי החדש "נביעה". הוגת הרעיון היא רננה (ליבזון) גוטרייך, פסנתרנית המוכשרת, או בעצם בעלה ששִכנע אותה להגשים את חלומה, ולפרסם מודעה אודות הרכב מוזיקלי שברצונה לפתוח. כאישה טובה העושה רצון בעלה, פרסמה רננה הודעה באתר "כיפה" (מכירים?), ומשם הדרך להשלמת ההרכב היתה קצרה.
[embed]
החיבור בין חברות הלהקה יוצר קול חדש ומיוחד. שירים מוּכּרים כמו "דרך ארוכה", "שמחות קטנות" ו"נסיון" של אחינועם ניני, זוכים לביצוע חדש ומרענן. מהאתנחתות שבשירים, אנו מתוודעים לנעשה מאחורי הקלעים: שירה פירר, האחראית על כלי ההקשה, מספרת לנו בהומור רב על חוויות הלהקה והקשיים מהם היא צמחה. וכשמדובר בלהקה של נשים, קל וחומר של נשואות ואימהות, הדבר אינו פשוט כלל וכלל: החזרות התקיימו תוך הנקות והחתלות, ואף מִתוך צירי-לידה, כמו גם ניסיונות לא לדרוך על הילדים הרכים שהסתובבו בין המרצפות.
הבחירה בשירים מוּכּרים לרוב היא לטעמי שיקול טוב ונכון, שכן לרוב מעדיף הקהל לשמוע את המוכר ואהוב, מאשר שירים חדשים ומורכבים. העיבודים החדשים מצליחים לשמור על המסגרת של המוכר, ורק מוסיפים לשירים עוד נופך. הם חדשנים ומעניינים, אך עם זאת לא 'מתוחכמים' מדי.
נדמה כי לאט לאט פיתחו חברות הלהקה סגנון מוסיקלי ייחודי, סגנונן העומד על התפר שבין מוסיקה קלאסית, מוסיקה דתית, מוסיקה ישראלית ומוסיקת עולם. ההשקעה הרבה ותשומת הלב לפרטים מתחברים את הכל למופע נעים והרמוני, שרק עושה טוב על הלב.
המופעים הקרובים של הרכב 'נביעה' יתקיימו בכנס "בניין שלם" בבנייני האומה