יותר מידי מלח

לעמים אחרים יש הרים מושלגים ויערות עד. לנו לעומתם, יש ים של מלח. המלח הינו נתרן כלורי. גם הנתרן וגם הכלור משתתפים בהרבה תהליכים בגוף ובלעדיהם אין חיים. ובכל זאת נשאלת השאלה, לכמה מלח אדם זקוק ביום? בעבר המלח שימש כאמצעי תשלום. הוא היה נדיר ואולי בשל כך הגוף למד לשמור עליו. היום קוראים לשמירה הזאת: צבירת נוזלים, בצקות, או יתר לחץ דם.

התפריט המערבי כולל כמויות בלתי סבירות של מלח. תקראו את מה שכתוב על גבי אריזות המזון. תמיד יהיה כתוב שם נתרן. לא רק במזון המלוח. גם במזון המתוק יש נתרן. נחשו מה כתוב ברשימת הרכיבים שעל גבי אריזת השוקולד למריחה? נכון, נתרן.

בבשר ובעוף יש נתרן מעצם היותם בשר ועוף. זאת, עוד לפני ההמלחה שלהם לצורך הכשרה. אז בשביל מה אתם מוסיפים להם מלח? כי התרגלתם? כי צריך לתבל במשהו? תתבלו בתבלינים. לא במלח!

גם בדגים, בביצים ובגבינות יש יופי של מלח. לא רק בגבינות המומלחות ולא רק בקוטג' אלא בכל הגבינות. תקראו! אז למה אתם זורים מלח על הביצה? המלח כבר שם, בילד אין.

חומר נוגד התגיישות: זוכרים שפעם היינו שמים אורז במלחיות? זה היה בשביל למנוע את יצירת גושי המלח שבמלחייה. שמתם לב שמזמן לא עשיתם את זה? אז, תגידו תודה לחומר נוגד ההתגיישות שמוסיפים למלח. בואו נכיר את שני החברים שמתנגדים להתגיישות. קוראים להם: E551 ו- E535 . מה זה?

E551 - סיליקון דיאוקסיד. זה דו תחמוצת הצורן. החומר משמש בעיקר בתעשיית הזכוכית והקרמיקה. בכמויות הנצרכות במזון אין ככל הנראה כל תופעות לוואי שליליות. בישראל מותרת כמות של 10 - 30 גרם לק"ג אחד.

E535- סודיום פארוציאניד. חומר מווסת חומציות ונוגד קרישה העלול לשחרר כמויות קטנות של מימד ציאניד. מותר בישראל בכמות של עד 20 מ"ג לק"ג אחד.

ואני שואלת: לא עדיף שתשימו אורז במלחייה?

טעם: טעם הוא עניין של הרגל. התרגלתם לטעם של המלח, לכן קשה לכם לחשוב על מאכל, תבשיל, או סלט ירקות ללא מלח. אך אם תשנו את ההרגל ישתנה גם הטעם. איך עושים את זה? בהדרגה. מחליטים שבכל כמה ימים מפחיתים מעט את כמות המלח. עד שמגיעים לאפס מלח ביום. כן אפס. כי הנתרן הכלורי ממילא נמצא במזון גם אם לא המלחתם אותו. תתפלאו לגלות באיזו מהירות ישתנו הטעמים שלכם. ולגבי סלט הירקות, תתבלו אותו בזעתר, מיץ לימון טרי ושמן זית.

אורחים: שימו לאורחים מלחייה על השולחן. הם יזרו לעצמם את המלח. חבל לחזור ולבשל עם מלח רק בשביל האורחים. אם תעשו זאת, תגלו שהאוכל שהכנתם מלוח עבורכם. זוכרים? שיניתם את הטעם שלכם. הניחו מלחייה על השולחן גם בשביל ברכת "המוציא".

מלח ים אטלנטי: אם כבר משתמשים במלח, אז משתמשים במלח הכי איכותי. קנו מלח ים אטלנטי. הוא נאסף באופן טבעי באמצעות מגרפות עץ מבריכות המלח וללא שימוש באמצעים מלאכותיים. הוא מגיע מהאוקיינוס על כל המינרלים שבו. המלח לא עובר תהליכי שטיפה והלבנה ולא מוספים לו חומרים מונעי התגיישות. כל 100 גרם שלו מכילים 31.8 גרם נתרן לעומת 39 גרם נתרן שנמצאים במלח הרגיל מהסופרמרקט. בנוסף, הוא תורם גם מגנזיום - 0.44 גרם ואשלגן 0.12 גרם לכל 100 גרם.

הנטורופתית שרה בר אשר, מרצה לתלמידים בנושא תזונה נכונה בבית הספר, באולפנות ובישיבות התיכוניות. כמו כן מרצה למורים ולהורים בנושא אורח חיים בריא, תעשיית המזון ותזונה לפי הרמב"ם