רגאיי חב"דניקי

לפני שנים, זמן לא רב לאחר שגזרתי את שערי הארוך שכמעט והוגדר כראסטות, פשטתי את חולצתי הגזורה שעוטרה בציור של זמר הרגאיי הגדול בוב מארלי ולאחר שהורדתי מצווארי את שרשרת החרוזים הצבועה בצבעי אתיופיה (ארץ הקודש של הרסטאפארים), פגשתי את דמותו של זמר הרגאיי החב"דניק מתיסיהו. סוף סוף רגאיי יהודי אמיתי - כזה שגם הגויים אוהבים.

חלפו השנים, זכיתי מאז לצפות בהופעה שלו (שנערכה בקראקס, ונצואלה) - ויום אחד נפל דבר בישראל (ותודה לעריית ירושלים). כובעו החב"די של הלה ירד, וזוג פאות החלו לבצבץ להם מעל אוזניו בתמורה. מתיסיהו, כך נטען, עזב את חסידות חב"ד וזיקתו לחסידות קרלין החלה להתפתח.

המעבר מחסידות חב"ד לחסידות קרלין, מהדהד חזק את אחד המאמרים של האדמו"ר מפיאסצנא הי"ד (מבוא השערים, פרק ה). במאמר זה משווה האדמו"ר בין שתי דרכים בחסידות. הדרך הראשונה - זוהי דרך החסידות לה שייך 'מתיסיהו המוקדם' - היא דרך ההשכלה האינטנסיבית והמדויקת באלוקות, המובילה את האדם להתפעלות רבה מאלוקים; הדרך השניה - וזוהי דרכה של החצר של 'מתיסיהו המאוחר' - היא הדרך בה ההתלהבות אינה מגיעה מלמעלה - מהמוח השליט על הלב - אלא מלמטה: על ידי המעשים והדיבורים - ימשכו הלבבות. יהיה מעניין אולי להסתכל על השינוי אותו עבר מתיסיהו לאור ההבדל בין שתי חסידיות אלו. עם זאת, נוכל אולי פשוט לטעון שמתיסיהו הפך להיות סוג של 'מקו"חניק' או אולי 'תקועיסט', אלא שאצל ה'חוצניקים' חסרות הגדרות אלו.

בהגיעי למתחם הכרטיסים בכניסה לכיכר ספרא בה התקיימה ההופעה, ראיתי והנה אצבעות רבות מונפות מעלה. האם כל אותם מניפים מחפשים את חבריהם? - שאלתי את עצמי; או שמא ההופעה כבר החלה והידיים החלו להיות מונפות באוויר כבר מחוץ למתחם ההופעה? מתברר לבסוף, שכל אותם אנשים היו קהל ללא כרטיסים והם סימנו לספסרים בידיהם שמא אולי יוכלו הם לגאול אותם ולהכניסם למתחם הנכסף ביותר בירושלים באותו הערב. זאת כיוון שכל הכרטיסים אזלו כבר בבוקר.

את הערב פתחה הלהקה הירושלמית 'הדג נחש' שהצליחו כהרגלם להלהיב ולהרקיד את הקהל בהופעתם, והציבו בכך רף גבוה למתיסיהו - שהשתתף בשיר אחד במהלך הופעתם. אחריהם, עלה אל הבמה זה שכולם חיכו לו בקוצר רוח. לבוש כאברך חרדי ומרכיב משקפי שמש - מגניב כתמיד, פתח מתיסיהו בשירוYouth. נראה שבחצי הראשון של ההופעה הקהל לא קיבל את החימום והתלהבות להם חיכה כל כך. שירים רבים שהושרו היו מן השירים הנחשבים כפחות מוכרים שלו, או היותר מוכרים בביצועים פחות מוכרים. הקהל החל להתלהט ולהתלהב בעת ומתיסיהו החל לשיר את שיריו המוכרים והמלהיבים כגון "King without a crown" ו - "One day". מעניין להתבונן על ההבדלים שבין שני להיטים אלו - שאת הראשון כתב 'מתיסיהו המוקדם' ואת השני 'מתיסיהו המאוחר'. השיר הראשון שנוטה יותר לסגנון הרגאיי - ומדבר דיבורים חב"דים כגון על 'ביטול', ועל 'קראוון הייטס' הלא היא שכונת חב"ד בניו יורק - דורש בפזמון שלו: 'משיח NOW!'; לעומתו, השיר השני שנוטה כבר יותר לסגנון הפופ, כבר מדבר בשפה אוניברסלית יותר, ואת הגאולה הוא אינו דורש מיד ועכשיו, אלא כמו יותר מצפה וכוסף לה שone day היא תגיע - יום אחד. עם זאת, לשיר one day, עלה על הבמה חבירו הטוב של מתיסיהו, הסקסופוניסט החב"דניק הידוע - דניאל זמיר, והזכיר לכולם במשפט שעיטר את הכיפה שלו, כי בעצם, הגאולה כבר ממש כאן.

מתיסיהו אירח 'דוס' נוסף על הבמה, בדמות בנו של ראש ממשלת בליז (מדינה קטנה במרכז אמריקה), הלא הוא תושב מאה שערים - הראפר שיין, שהפגין ביצועי ראפ משובחים ודאג להזכיר לכולנו את השבוי גלעד שליט הי"ו.

את המופע הירושלמי הזה - בדיוק כמו במופעו הקודם של מתיסיהו בירושלים, שנערך בבריכת הסולטן - חתם, כצפוי, שירו הידוע של מתיסיהו: 'Jerusalem'. גם הדג נחש הצטרפו לשיר, אם כי נראה שהאינטראקציה ביניהם לבין מתיסיהו בשיר זה הייתה יכולה להיות טובה יותר. הקהל כולו הצטרף בהתלהבות לשיר, והמופע הסתיים בתחושה כאילו בדיוק כשכל המנועים התחממו - בדיוק אז, המסיבה נגמרה.

שלא כמו במופע הקודם שלו בירושלים, הפעם מתיסיהו לא זינק לקהל - דבר שהוא אמנם הפסד להתלהבות שהייתה יכולה להיווצר שם, אך נראה שהוא רווח לקיום גדרי ההלכה. דומה כי המתח בין שני כיוונים אלו היה ניכר בערב זה.