הזמן להנות מהפרטים הקטנים

במהלך השנים הפך דוידי לאייקון חוצה מגזרים, דתיים לאומיים, חרדים וכעת גם הציבור החילוני מגלה את שליחותו של הרועה מהישוב מעון. ההופעה החדשה היא בהחלט צעד משמעותי בקריירה של דוידי שבחר להופיע דווקא במקומות בהם מופיעים האמנים הגדולים של המגזר החילוני. יש בבחירה הזו מעין נייר לקמוס האם דוידי אכן הצליח לגעת בעם ישראל ולהדביק אותו ברוח האופטימית של שיריו? אחרי ההופעה הראשונה בסידרה תפסתי את דוידי לראיון על יצירה יהודית וגלגל"צ.

אחרי אין ספור הופעות ברחבי הארץ מה שונה המופע החדש, "מופע אינטימי חדש" כפי שהמודעות מכנות אותו, האם נראה אודי שונה ממה שהכרנו?
"אני מרגיש שבשנים האחרונות רצנו קדימה, הפקנו, הקלטנו, הופענו. אני חושב שיש חוויה שהפסדתי עם הקהל, לא מספיק הרגשנו אחד את השני מקרוב. אני עונה לך עכשיו כשאני באמצע המסע המוסיקלי הזה, וזו חוויה אחרת להופיע בהופעות שאני קרוב אל הקהל. יש יותר זמן לסיפורים שמאחורי השירים, ולביצועים של שירים שכבר הרבה זמן לא ביצענו, וכמובן, שירים חדשים מתוך האלבום. והמיוחד עוד יותר, הוא שבעקבות הדואט שהוצאנו שלומי שבת ואני, שלומי בעז"ה יגיע להתארח במופע ההשקה של האלבום".

מה פרוש "בן אהוב"?
"בן אהוב זה בעצם כל אחד מאיתנו כשהוא נופל. אין אדם שלא נופל, והדבר הגדול בנפילה, זה שממנה אתה יכול לקום ולהיבנות. כדי להצליח לקום ולהבנות חשוב תמיד לזכור שאבא תמיד אוהב את הבן שלו."

איך נוצר החיבור עם שלומי שבת ?
"פגשתי את שלומי בהופעה בה הופעתי לפניו. מאחורי הקלעים אמרתי לו: 'שלומי, יש לי שיר בשבילך'. אחרי כמה חודשים התקשרתי אליו, והוא אמר לי שאשלח את השיר במייל. 'כדי לשמוע אותו תצטרך לבוא אלי'. עניתי. להפתעתי הוא הסכים. כיון שלא ידעתי איך הוא מרגיש בעניין לנסוע בשטחים, קבעתי איתו בבאר שבע, וכשנפגשנו שם, ביקשתי שיעבור לאוטו שלי. 'לאן נוסעים?' שאל, 'כאן, קרוב' עניתי. כשעברנו את מחסום החיילים הוא התחיל לחשוש ולשאול שאלות. בעוד החייל שבמחסום, שזיהה את שלומי שבת, מנסה לפתח שיחה עם ה'סלב', שמתי גז, ופשוט נסענו. כשהגענו למשק שלי, ושלומי ירד מהאוטו הוא הוקסם מהנוף ומהאווירה... וכבר לא היה אכפת לו איפה זה ממוקם... מיד כששמע את השיר, הוא שאל בהתרגשות: מתי מתחילים הקלטות?

פריצת הדרך למדיה החילונית האם זה שינה משהו בך או את הגישה שלך לעולם הבידור?
בשנה וחצי האחרונות יצא לי ללמוד הרבה. פחות על עולם הבידור כמו ששאלת, יותר על החיים. יותר על המהות של אותו קיר בטון בעובי מילימטר שנמצא בינינו. אני מרגיש שאנחנו חברה המחפשת כל הזמן כותרות. כותרות שיגדירו לאיזו מגירה חברתית אתה שייך. פתאום אני מגיע למקומות שונים לגמרי ממה שהכרתי, ואני מרגיש שתוך כמה דקות של שיחה, קיר הבטון שהיה בינינו מתמוטט, פתאום כאילו חזרנו להיות צעירים ויפים כמו שהיינו בצבא, שם לא עניין אף אחד אם יש כיפה או אין...

באחד הראיונות ברדיו ממלכתי, אחרי חמש דקות של ראיון, המראיינת לא הצליחה לעצור את הספונטניות, ופלטה 'אתה דוס אחר ממה שהכרתי עד היום'. שאלתי אותה: 'כמה דתיים את מכירה?' ואחרי כמה שניות של גמגום היא ענתה: 'אחד, אותך'. באותו רגע הבנתי שיש לנו בעיה. אנחנו פשוט לא נפגשים.

והמשך לשאלה הקודמת איך אתם רואים את ההתחלה עד לאן שהגעתם לכאן?
סיעתא דשמיא, רק זה. כשהתחלתי לא חשבתי בכלל על הופעות, רציתי להקליט את השירים שהיו בתוכי כבר הרבה שנים, וזהו. מבחינתי אפשר היה לעצור שם, הקלטנו דיסק, הדפסנו כמה עותקים, קצת לבית, קצת לחברים וזהו. אבל פתאום הגיעו הופעות, להקה, ומזה צמחו עוד שירים ועוד דיסק. באיזשהו מקום אני מרגיש שיד ה' מובילה אותי בכל המהלך הזה. אני מתפלל שיד ה' תמשיך להוביל אותי לאן שצריך.

אתם צופים איזה מהשירים יהפוך ללהיט?
"אי אפשר לדעת מה יהיה להיט ומה לא, אנחנו כותבים מה שאנחנו אוהבים. כשכותבים שיר כותבים מה שמרגישים. אי אפשר לכתוב לפי דרישה של מישהו חיצוני. אנחנו כותבים הרבה שירים במהלך היומיום. כשמגיעה החלטה להקליט אלבום חדש, תחילת העבודה היא בחירת השירים. זה לא קל לבחור 12 שירים מתוך כל החומר שהצטבר, אבל אז אנחנו עושים 'בחירה משפחתית' ומחפשים את השירים שמצליחים לגעת בכל אחד מהמשפחה."

מה הלאה? קיסריה? הופעות גדולות?
מה הלאה? אז קודם כל, בעז"ה בראש חודש תמוז, אני אמור להופיע ברידינג 3 ולארח את שלומי שבת. בשבילי זה חידוש עצום, כי מעולם לא ארחתי אומן בהופעה.

עשינו מספיק הופעות גדולות, עכשיו אני מרגיש שהגיע הזמן להנות מהפרטים הקטנים, ולכן פתחנו במסע של הופעות קטנות, לפגוש את הקהל מזוית קצת אחרת. בכלל, אני לא אדם של ריצות אמוק. החלום שלי עכשיו בסוף פרוייקט של הקלטת אלבום חמישי, זה לשבת בסלון, לשמוע אותו ולהנות.