מרוב עצים, לא רואים את היער ומרוב ווידויים, תפילות ותחנונים, אפשר לא לראות את מהותו של יום כיפור. אפשר ללכת לאיבוד בנבכי הפיוטים, י"ג המידות, פירוט העוונות והחטאים, השגגות והזדונות, בין שיש בהם ובין שאין בהם וגו'. כה עמוק ועמוס עמודים הבלבול עד שאפשר להאמין שמטרת יום כיפור היא לייצר בנו תחושה מיום כיפורים שעבר עד יום הכיפורים הזה עשינו רק דברים רעים, ובכלל מרוב שמעשינו רעים, אנחנו כנראה, בגדול, פשוט רעים. אז על חוסר ההבנה העמוק הזה, חשבתי שאולי נכון להוסיף לרשימת "על חטא" סעיפים נוספים - על חטא שחטאתי לפניך בחוסר הבנה של מהות יום כיפור.
ועל חטא שחטאתי לפניך באמונה שפירוט חטאיי בלבד יגרום לך לסלוח לי על עוונותיי.
ועל חטא שחטאתי לפניך במחשבה שאני באמת רע. ועל חטא שחטאתי לפניך ביצירת חיבור מוחלט בין מהותי לבין מעשיי הלא מתוקנים.
ברוך השם, אנחנו לא נוצרים המתוודים לכומר סלחן מאחורי וילון מאובק, אנחנו יהודים ממוצא עברי והמציאות שלנו שונה לגמרי: יום הכיפורים הוא יום שבו אני זוכה לפגוש את עצמי במהות. הווידויים ואזכור החטאים נועדו לעזור לנו לקלף את הקליפות ואת השכבות החיצוניות של האישיות שלנו, כדי שנבחין בינינו לבין מעשינו, בין המהות שלנו ומקורה האלוקי לבין העבירות שבידינו, שהן במובנים רבים בעיקר תוצר של אנושיות בסיסית וגולמית נטולת מצפון, נטולת מהות, נטולת אלוקות.
כמו הכהן הגדול הנכנס לקודש הקודשים אחת לשנה, אנו זוכים ביום זה להיפגש עם ה"לפניי ולפנים" של עצמנו. עם מה שמעבר ל"פנים", לתדמית החיצונית שלנו, ואפילו עם מה שמעבר לתדמית הפנימית שלנו. אחד הביטויים לכך הוא תוספת התפילה החמישית (הנעילה) לסדר התפילות, כנגד הרמה החמישית של האישיות שלנו הנקראת "יחידה" בשפת הקבלה והחסידות. מקום בו אנו אחד כביכול עם הבורא, מקום של עונג הנובע מחיבור עם ה' ועם מטרת בואנו לעולם.
ברמה הזו של המודעות, אליה אני מגיע רק אחרי שעברתי דרך השכבות השונות של האישיות שלי, אני מבין שכל מעשיי הלא מתוקנים נובעים מזה שלא הייתי מספיק קשוב לעצמי, למקור האלוקי שבחיי.
מנקודת מבט זו, אנו צריכים להיזכר שיום כיפור הוא יום חג - מפגש בינינו לבין עצמנו, לבין בוראנו ותורתנו. מפגש שיש בו חיבור שמנתק מעט את הפיזיות מהרוח. את האוכל מהגוף, את החטא מהנפש. אבל בל נשכח שזהו יום של "מתן תורה", כשמשה חזר בפעם השנייה מהר סיני, אחרי שהוא שבר את הלוחות הראשונים ושב להתייחד עם הקב"ה במשך 40 יום.
מזווית ראיה זו, ניתן להבין אחד המוטיבים המרכזיים של תפילות יום הכיפורים: וַיֹּאמֶר יְהוָה, סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ (במדבר כ, 14). ניתן להוציא פסוק זה מהקשרו (השם סולח לפי דבריו ובקשתו של משה) ולדרוש: סלחתי - כדבריך, לפי הדברים שלך, ולפי הסליחה שאתה מעניק לעצמך. אם עברת את המסע הזה של הכפרה ונגעת בנקודה הכי עמוקה בנפשך, ודאי הבנת שמקום זה לא מושפע מהחטאים שלך, ושם - סלחת לעצמך. משם, אומר ה' כביכול, אני גם סולח לך. ועל רמה זו של ההוויה אומר הרב קוק: "התשובה היא שיבה אל המקוריות, אל הראשית, לחבר את כל ענפי החיים אל השורש אשר משם הם יוצאים."
אתה יודע שהשם סלח לך... כשאתה הגעת למקום בו אתה יודע לסלוח לעצמך באמת.
הכותב הינו מאמן אישי וזוגי ליצירת שינוי משמעותי, מטפל בדמיון נובע, מרצה ומנחה סדנאות