פרשת בהעלותך פותחת בהעלאת נרות המנורה על ידי אהרן הכהן. התורה אומרת: "אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות... וזה מעשה המנורה מקשה זהב... כמראה אשר הראה ה' את משה". על פסוקים אלה מעיר ומאיר בעל "העמק דבר" דברים שיש להם משמות עמוקה גם לדורנו:
וזה מעשה. כמו שהזהיר הקב"ה על הארת הנרות שיהיו מכוונים דוקא לפני המנורה, לרמז שתהיה הארת החכמות להבין ולהשכיל בהמה (=בהם) חכמת התורה, כך מעשה המנורה מיקשה אחת. ללמדנו דכל החכמות ממקור התורה חוצבו. כמראה אשר הראה וכו'. כפי אשר הראה ה' למשה מקור החכמות, ואיך ממקום קדוש של תורה יהלכו ונפרדים למעינות הרבה.
לדברים אמיצים אלו משמעות עמוקה לכל מי שעוסק בחינוך ובהוראה בימינו, וזאת על רקע תרבות האינטרנט, הפייסבוק, ושאר אביזרים ותוכנות המספקים שעשועים אלקטרוניים ושאר מיני ידע שיש בהם מרכיב מאיים של סכנה חינוכית ומוסרית. הסכנה מוכפלת בכך שרובנו איננו מודעים לכך, שמתחת לאפנו ממש מתרחש בליל שאינו בר-פיקוח של תרבות ותת-תרבות. עולם ומלואו ולמעשה גם ריקנותו נעשים נגישים בכף היד. לנו ההורים והמחנכים אין כל פיקוח של ממש עליו ועל השימוש בתכניו.
תרבות בלתי מוכרת
מחקרים מלמדים ש-80% מבני הנוער, לרבות הדתי, מקדישים לכך שעות רבות בשבוע, לפעמים מדי יום. נתון זה מבליט את מרכזיותם של האינטרנט והרשתות החברתיות ומשרטט שינוי בתרבות הפנאי של המתבגרים, ועימו שאלות הדורשות התמודדות אמיתית ומיידית. הנתונים מלמדים שרוב מכריע של ההורים אינו מודע, אינו מעורב ואינו שותף כלל לחיים התרבותיים של ילדיהם ברשת. כך גם במערכת החינוך שאינה מתייחסת לתרבות העולם הווירטואלי.
אין להתעלם מכך שהאינטרנט הוא כלי חיובי המביא ידע רב לכל. אך צריך להיות מודע שהאינטרנט, ובעיקר הרשתות החברתיות כמו 'פייסבוק' ו'טוויטר' וכד' טומנות בחובן סכנות רגשיות ופיזיות כלפי ילדים. אנונימיות מחד וזמינות מאידך מאפשרות למצבים בלתי חינוכיים בעליל להתרחש. תכנים אלימים ואתגרים הקוראים לאלימות, פורנוגרפיה זמינים, וכמוהם הפצת ידיעות זדוניות על חברים ומורים, החרמות, הטרדות והתעללויות מילוליות. הדברים הגיעו גם להתאבדויות וקצרה ידינו מהושיע.
אם למישהו יש אשליה שהתמודדות עם סוגיה זו יכולה להתמקד באיסור ובהדרה של הדור הצעיר ממחשבים, מאינטרנט ומרשתות חברתיות ראוי שיתפקח ויבין כי דרך זו נועדה לכישלון מראש. כהורים וכמורים מוטל עלינו להיות מודעים לתרבות החדשה, להתייחס אליה ולגבש מענים חינוכיים לסוגיה זו. אין להשאיר את המרחב הווירטואלי כנחלתם הבלעדית של בני הנוער. מעבר לפתרונות הטכנולוגיים - תוכנות סינון, הצבת המחשב במקום פתוח בבית, הגבלת שעות הגלישה וכד' - מוטל על ההורים לשוחח עם ילדיהם על הנעשה ברשת, על הסכנות הטמונות בה ועל דרכי ההתגוננות ומניעת פגיעה בעצמם ובאחרים.
כאנשים שומרי תורה ומצוות קשה לנו יותר להסתגל לשינויים תרבותיים, מפני שמרנותנו ודבקותנו במסורת. אנו אמונים על תרבות הספר ו'מלומדות' ולא על ווירטואליות. דברי בעל 'העמק דבר' שפתחנו בהם ישמשו נר לרגלנו: התורה מאירה את החכמה ושאר התרבויות! אחריות מוטלת עלינו לפקוח עין ולהאזין, כדי שילדינו ישכילו לברור את התבן מתוך הבר.