פנסיה? לא מפסיקים שליחות

כבר יותר מ38 שנה שיהודית דגן, בת 60, (אבל מרגישה בת 24) קמה כל בוקר ללמד. למרות שיכולה הייתה לפרוש מזמן ולנוח היא בוחרת שוב להתחיל מחדש את שנת הלימודים, שנה אחר שנה. "יש אנשים שצוחקים עלי, הם שואלים אם אני לא צריכה פסק זמן. האמת היא שפרשתי בעבר אבל זה פשוט בדמי, אני לא יכולה להפסיק ללמד ורואה בזה שליחות", היא מספרת.

הרב אביגדור שילה שחגג השנה 67 מכיר את התחושות האלה מקרוב. הוא התחיל את דרכו החינוכית בישיבת ימית ואז עבר ללמד גמרא ומחשבת ישראל בישיבה הגבוהה ב'אור עציון', בשנה שעברה פרש אך השנה הוא ישוב ללמד בהתנדבות "אני מודה שזו תופעה חריגה. מי שמכיר אותי באופן טבעי יודע כמה זה חשוב לי וכמה זה חלק ממני להמשיך ללמד, אבל אדם שעובד בלי משכורת זה באמת משהו לא רגיל במחוזותינו".

"אנשים באים ואומרים לי כל הכבוד", מספרת גילה פוגודה, בת 72, המורה לאנגלית של ישיבת 'אורות יהודה' באפרת. "אני ממשיכה לעבוד ואוהבת את זה. אני לא מוצאת בזה שום דבר יוצא דופן".

"אני לא זוכר את היום הראשון שבו התחלתי ללמד, כי זה היה ממש מזמן, אני כן זוכר שהיה לנו תלמיד שראש הישיבה דאז אמר שהוא הביא אותו מ'הארלם של באר שבע'. הוא ביקש ממני להשגיח עליו טוב טוב וכך עשיתי", מספר הרב שילה. "היום הבחור הזה הוא איש חינוך גדול בישראל. רגעים כאלה מדגישים לך שוב ושוב מה המטרה שלך וזה נותן כוח להמשיך וללמד".

יש הבדל בין התלמידים של פעם לתלמידים של היום?

"זה דור אחר", קובעת דגן."דור האייפונים והסמארטפונים. אפשר לראות את תלמידי התיכון יושבים בהפסקה כל אחד עם עצמו, לבד. אין דיבור, אין שיחה, כולם רואים סרטים או מקשיבים למוזיקה. אני מרגישה שבשנים האחרונות זה גם מגיע אל המורות הצעירות. זה מרגיז אותי, אני דורשת מהם הרבה יותר. אנשים אומרים לי שאני מדור אחר ואני מבינה את זה. לפעמים אני רוצה להישאר לנקות את החצר וכולם מסתכלים עלי כאילו נפלתי מהירח. אני גם משתמשת באייפון, יש לי אייפון, לא זוכרת איזה דגם בדיוק, הכי חדש שיש, והוא ממש עוזר לי. הוא המרכזיה שלי, דרכו אני מתקשרת במייל או בוואטסאפ, זה מכשיר מתוחכם וכיף לי לעבוד איתו, אני כל הזמן מתחדשת אבל גם דואגת שהוא ישרת אותי בצורה אופטימלית - לעשות הרבה דברים במעט זמן ולא להפך".

הרב שילה מסכים שהטכנולוגיה מהווה הפרעה גדולה אך "מצד שני, אני גם מגיע עם מחשב לבית המדרש, אין ספק שזה נוח, פותח עולמות ומאפשר להגיע ליותר מקומות. אני חושב שתלמידים היום מתוחכמים יותר אבל יש להם פחות מוטיבציה".

כשאני תוהה איך מעלים מוטיבציה, הוא לא מהסס: "צריך להאהיב עליהם את הלימוד. לא להיות טכניים, לתת להם צד רוחני ואינטלקטואלי ולאתגר אותם". לעומתו, גילה בטוחה שהבעיה נעוצה דווקא במקום אחר "פעם היו נותנים כבוד למורה מעצם היותו מורה. היום מחנך צריך לרכוש את הכבוד הזה, להיות ראוי לו, אחרת הוא לא באמת נחשב".

מה זה אומר להיות מורה, בעיניך?

גילה: "מבחינתי מורה הוא אדם עם אחריות גדולה. הוא צריך להבין ללב התלמיד, במיוחד כשיש תלמידים עם בעיות למידה”.

יהודית: "מורה טוב הוא מורה שמרגיש שזו שליחות ולא הוראה. מורה שמגיע ב8:00 ומסיים ב12:00 איננו מורה מבחינתי. אני לא מאמינה בהוראה כמסגרת של שעות. מורה אמיתי עובד קשה מאוד, עם כל הנשמה וזה מה שניסיתי לעשות. אין יום שלא הרמתי טלפון להורה או לתלמיד - להזכיר על בחינות או לספר על דברים טובים. אני מאמינה שזה מן משולש: מורה - תלמיד- משפחה. רוב הזמן התלמיד נמצא בבית הספר ולכן יש לי אחריות חינוכית עליו. כל מורה הוא מחנך והוא מייצר את דור העתיד של מדינת ישראל. אני מאמינה שחלק גדול מהחינוך הוא החלק הבלתי פורמלי, ללמוד מתמטיקה ותנ"ך אפשר גם לבד, הערך המוסף שיש לבתי הספר הוא החלק החברתי. התלמידים האלה הם מנהיגי העתיד שלנו, הרופאים והמדענים. ניסיתי לזהות בכל תלמיד מה צופן לו העתיד וניסיתי לתת לו את התשתית המתאימה לכך”.

הרב שילה: "אני לא אוהב את המילה מורה, אני מעדיף מחנך. נכון שהמשמעות הטרמינולוגית של מורה היא נכונה - הוא עוסק בהוראת הדרך, הכיוון ובהוספת מטענים לחיי התלמיד אבל הקונוטציה היום של מורה היא יותר לכיוון המבחנים. אני מאמין בחינוך לדרך, בחינוך שבונה ומעצב את אישיות התלמיד. זה משהו עמוק יותר. ואולי, מה שהופך את המורים האלה למחנכים ללא הפסקה, היא הנמרצות הבלתי נגמרת והעולם העשיר שלהם”.

גילה הייתה בעברה מנהלת בדרום אפריקה, כתבה תזה על דיסלקציה ועלתה לארץ, הרב שילה יצא לשליחות, הקים אולפנה וישיבה, היה מדריך פדגוגי ושימש כרב בי"ס, ויהודית דגן, מסיימת יום עבודה בבית הספר גם היום ומתחילה משמרת במשמר האזרחי. "לפני כמה שנים פרצו אלי הביתה וגנבו את הטרקטורון שלי, זה הכעיס אותי נורא אז אמרתי שאני צריכה לעשות משהו כדי לשמור על הכפר והסביבה. אני אוהבת מאוד ג'יפים וחיפשתי משהו שיאתגר אותי. במשמרת אנחנו מסתובבים 6-8 שעות בג'יפ, יוצאים למטווחים, עוצרים רכבים חשודים ומוצאים גנבים" היא מספרת בגאווה.

מה אתם מאחלים לעצמכם ולתלמידים שלכם לקראת השנה החדשה?

הרב שילה: "שאצליח לעמוד בכל התכניות שלי ושהתלמידים ילמדו כמו שיותר. שכל יום נלמד משהו חדש ושבכל יום תהיה יצירה חדשה”.

גילה: "יש לי כיתה קטנה השנה ואני מאחלת להם שיעבדו קשה, יתגברו על כל הקשיים ויעברו את הבגרות”.

יהודית: "להיות מורה יותר טובה מהשנה החולפת, שהשליחות שלי תהיה חזקה, אמיתית ושאצליח לתת לתלמידים תחושה שהם הכי חשובים. להאמין בהם ושהם יאמינו בי. שיהיו אזרחים טובים ואנשי עשייה”.