למה תעשיית ההי-טק בישראל כושלת? התשובה פשוטה: בגלל מבנה ההעסקה המעוות. אחרי שאיש מחשבים עובד במשך שלוש שנים, הוא מקבל קביעות, ואז המעסיק תקוע אתו עד הפנסיה. אין דרך לפטר איש הי-טק. יותר מזה: אין גם דרך לתגמל אותו באופן ראוי. משכורות אנשי ההי-טק נקבעות לפי מפתח נוקשה המתחשב בוותק ובהשכלה, אך מתעלם מתרומתו של העובד לארגון. איזה תמריץ יש לעובד להצטיין, כאשר אי אפשר לגמול למצטיינים ואי אפשר להיפטר מהעצלנים?
תפסתם אותי: ההי-טק הישראלי לא עובד כך, ולכן הוא מצליח. אבל כך בדיוק עובדת מערכת החינוך. לא מדויק לומר שהמערכת כושלת בהגשמת יעדיה. מערכת החינוך מגשימה בדיוק את היעדים המשתקפים במבנה ההעסקה של המורים בישראל. גם אם קברניטי המערכת מדברים על מצוינות וחדשנות, מבנה ההעסקה של המורים מתמרץ בינוניות ועצלות. וכך בדיוק נראית מערכת החינוך. יש הרבה מאוד מורים טובים, אך הם טובעים בים הבינוניות שמכתיבה המערכת.
מבחן בינלאומי שנערך בשנת 2003 הראה כי תלמידי ישראל נמצאים במקום ה-19 בהישגים במתמטיקה, אך במקום הראשון בביטחון עצמי. העובדה הזו יכולה להחליף את הבדיחה הנושנה על הילד שנכשל בכל המקצועות אך קיבל "מצוין" בזמרה. לא ברור לי מה מתדלק את הביטחון העצמי של תלמידי ישראל.
סדק ראשון בהתחלתה של מהפכה
המסורת היהודית העלתה על נס את חינוך הילדים. כשבכל אירופה היו רק כמה מאות נוצרים שידעו קרוא וכתוב, לא היה בכל היבשת יהודי אנאלפבית אחד. מה קרה לנו מאז?
חז"ל קבעו שבדרך כלל יש לרסן את התחרות החופשית. אך בעולם החינוך יש לעודד תחרות בין מורים, שהרי "קנאת סופרים תרבה חכמה" (בבא בתרא כא ע"ב; שו"ע יו"ד רמ"ה, כג). אצלנו המצב הפוך: בהי-טק יש תחרות חופשית משולחת רסן, ובחינוך - בינוניות מפוהקת. אין קנאה וגם אין כל כך הרבה חכמה.
נראה שעתה הופיע חלון הזדמנויות לשינוי חיובי. בהסכם השכר החדש של משרד החינוך עם ארגון המורים ("עוז לתמורה") נכלל סעיף של תגמול מיוחד למורים מצטיינים. האם נפרץ סוף סוף סדק בחומת הבינוניות?
ומה רע?
יש גם חיסרון גדול ברפורמת "עוז לתמורה": היא מצמצמת את האפשרות שמורים יעבדו במשרה חלקית. אין זה סוד שהרבה נשים בחרו במקצוע ההוראה בגלל הגמישות שיש בו. שוק העבודה הישראלי מציע פחות ופחות אפשרויות ל"משרות הורים". מי שרוצה לעודד עבודת נשים, חייב לאפשר יותר ויותר משרות כאלו.
המאמר המלא עומד להופיע במוסף "עמדה" של העיתון "מקור ראשון"