מה אתם רוצים מהן, למען ה', מה אתם רוצים? הן רק סיימו שמינית, פקעת אידיאליסטית שרק החלה לנבוט. הן עוד טרודות במגן האחרון במתמטיקה, חוששות מציון הבגרות המתרגש לבוא. במלתחה שלהן עוד נערמים אחר כבוד קפוצ'ונים וחולצות בשוליים קרועים , מודפסים בגלופות משעשעות של האולפנא, השבט או אין סוף האירועים, המחנות והמפגשים שהונצחו בהדפס מתגרה על גב מיוסר - חדוות נעורים צוהלת. המסע לפולין בראשית י"ב עוד מטלטל אותן, כמה דמעות שפכו שם, כמה כאב ואהבה, הן הבטיחו לעצמן שעד סוף השמינית הן יסיימו לערוך את האלבום המיוחל אך מערום התמונות וקטעי היומן הנוגעים עוד מצפה לגאולה. מעת לעת הן מושכות צחקוק מתמיה מן ההכתרה המפתיעה, ממסיבת פורים הסוערת, מחיקויים של ראש האולפנא ומהחזרות האינסופיות למחזמר המרגש. הן מוצאות עצמן מפזזות את השיר ההוא שחתם את הערב, מביטות בחדווה בהקדשה של המחנכת, מוחות דמעה ומצטמררות.
הן חזרו רק עכשיו מטיול סיום של השבט, החניכים לא מפסיקים לסמס. החדר מלא בצ'ופרים, עמוס לעייפה בפיסות נעורים תוססות. ידיהן עוד רועדות אל ההגה, הלב הולם בפראות כשאוחזות ברישיון הטרי. הן נוהגות בעיקר עם אבא כששלט צהוב נקבע מאחור ומסגיר את גילן הצעיר - "נהגת חדשה".
הן צעירות וטובות ושמחות, אדרנלין חיוני וממריץ מציף את עורקיהן. אך, למען ה', הן עוד צעירות, צעירות מדי מכדי לשאת את התביעות הבלתי הגיוניות ואנושיות של החברה בה גדלו וחונכו. דורשים מהן, ובצדק, לשרת את העם , מכוונים בעיקר לשירות לאומי, שנתיים כמובן, לא פחות, הרי זה לא הגון שעמיתותיהן החיילות ישרתו יותר. אחר כך רוצים שילמדו במדרשה הרי לא יתכן שהן השקיעו בפיזיקה ואנגלית ותורה הן לא יודעות על בורייה, הפמיניזם הקדוש מחייב גם את האישה לגדול בתורה ובחכמתה, להשקיע בעולם רוחני-למדני ולהטעין מצברי אמונה לקראת היציאה לעולם הגדול והסוער, אבל שלא תחשדו בנו זה לא דוחה את גיל הנישואין אלא בדיוק להפך, כמה שיותר מהר ומוקדם, "זריזות מקדימות לדייטים", כשחרדת הרווקות המאוחרת רושפת מאחור צריך להילחץ כבר בשלהי השמינית, אם לא קודם לכן.
רגע, רגע, שלא תטעו, בנות יקרות, אנחנו, החברה הדתית-לאומית הכל יכולה, לא נתפשר איתכן על חתן בינוני, אנחנו רוצים שהבחור שלנו גם ישקיע בתורה וגם יהיה פייטר בצבא ובזמן שהוא מדלג לו משיעור ד' לה' ממסע ניווטים ועד קורס מ"פיים אתן תצטרכו לזון ולפרנס ולכלכל ולהוליד ילדים ועוד ילדים. אנו בהחלט מצפים שתבחרנה במשלח יד ראוי ומכניס ואנא אל תשאלו אותנו איך עושים את זה עם שלושה עוללים ובעל שמגיח לעיתים רחוקות, אברך, סטודנט או קצין-לא-ג'נטלמן. אל תשאלו אותנו בנות יקרות כי אנחנו לא באמת יודעים לפתור את הסבך המטריד הזה שנקלעת אליו אבל זה לא מונע אותנו מלתבוע מכן עוד ועוד, לאחוז בזה וגם מזה לא להניח ידינו. ומה עם החלומות שלכן והכישורים שלכן והצעידה השלווה והמדורגת? - לא בבית ספרנו.
משהו בתסריט הקודר הזה, אשר בנותינו מצויות בו וחוות אותו בכאב מתסכל, לא הגיוני ולא הגון, אי אפשר לדרוש מהן הכל - זה צריך להיות ברור! אך השאלה היא: על מה נכון לוותר? על שולחן המנתחים בבית מדרשה של הצינות הדתית מונחים כיוונים שונים וסותרים שראויים לדיון ולהכרעה:
אפשרות א' : ותרו על שירות לאומי
ואם כבר נקלעתם שלא בטובתכם לשנת השירות הראשונה, אזי כדאי שתוותרו על השנייה. כמובן שאל תדרכו במדרשה, תתחתנו עם בעל צדיק הוא כבר יפרנס אתכם רוחנית אתן תדאגו בינתיים לפרנסה הגשמית של הבית. צאו ללמוד בתום השמינית, כך שבגיל 20-21 תהיו עם מקצוע ביד ותוכלו לכלכל את הבית בלי לחץ כלכלי מייסר ואפשרו לבעל נעוריכם לפסוע בשבילי תורה ויראה, צבא ואקדמיה, מבלי להאט את הקצב גם כשהמשפחה מתרחבת.
אפשרות ב': אל תתחתנו לפני גיל 25
גם אל תצאו לדייטים, תפסיקו להילחץ!!! יש מספיק גברים טובים בעולם, הם יחכו לכן. אל תנפנפו בשד הרווקות המאוחרת, הוא לא באמת קיים! בחורה טובה תמשיך להיות טובה גם בגיל 25 אולי אף טובה יותר, לא רק גברים משתבחים עם הזמן. כעת, כששבע שנים לפניכן מתום השמינית ועד לדייט הראשון, אתן יכולות בנחת לצאת לשנתיים שירות לאומי, ללמוד תורה בעומק והרחבה, ללמוד מקצוע נחשק ולהגיע מלאות ועשירות ברוח וחומר לדייט הראשון, להקים בית נאמן ובוגר נטול מצוקה כלכלית והכי חשוב בית שלא ויתר על חלומותיו.
אפשרות ג': זוגיות עכשיו ילדים אחר כך
זוגיות צעירה היא דבר בריא, אל תוותרו עליה, הגיל וההתפתחות האישית המתקדמת מסכלים יכולת חיבור טובה לבן הזוג, מי שתתחיל לצאת אחרי גיל 25 עלולה לעבור קריעת ים-סוף. אם אפשר להתחתן מוקדם, עדיף. זה נעים, זה משמח, זה הכי טבעי בעולם והעיקר הוא שלא צריך לחשוש מרווקות מאוחרת ומייסרת. ילדים זו שמחה גדולה ועצומה, אין בזה ספק, ועם זאת יש לזכור שמרבית הקונפליקטים בין התפתחות אישית ובין משפחה נוצרים רק כשמגיעים הילדים ולא בשלבי הזוגיות. את רוצה להתחתן בגיל 19 מצוין, כל עוד לא יהיו ילדים כמעט ולא תצטרכי לשלם מחיר על הבחירה הצעירה, תוכלי לעשות שנת שירות ותוכלי ללמוד במדרשה, תוכלי להשקיע במקצוע נחשק ובהתנדבות מתמדת. כל מה שנדרש הוא לדחות הבאת ילדים, מדובר בסוגיא הלכתית שרבנים צריכים לתת עליה את הדעת, אם יתאפשר למנוע הריון לשלוש וארבע שנים הדבר יסלול את הדרך לזוגיות צעירה נטולת מחירים. (מצד הסברה ההלכתית צריך לשאול בכנות: אם מותר לאדם להתחתן בגיל מאוחר ולהימנע ממצוות פרייה ורביה מדוע חתן צעיר לא יוכל לעשות זאת באותן שנים במקביל?)
אפשרות ד': סופרוומן
תפסיקו להתבכיין, כולן עשו את זה ועושות את זה וטוב להן עם המצב הקיים. החיים זה לא קייטנה וגם לא הכתרת רבנית פורים. אפשר להכיל את כל החלומות אם משקיעים ומזיעים ומתאמצים באמת. אנו חברה עם מצבור גדול של ערכים ואידיאלים, אנו שמחים בזה ומוכנים להסתער ללא מורא ופחד. בנות יקרות החיים קצרים ולא נרצה למצוא את עצמנו יום אחד מתוסכלות מויתורים כואבים שעשינו. לא מוותרים על זוגיות ולא על משפחה, לא על תורה ולא על התנדבות, לא על בעל תלמיד חכם או קצין למופת וגם לא על קריירה שחלמנו "אם תרצו" אמר פעם בחור מזוקן "אין זו אגדה".
המונח לפניכם הוא הזמנה לדיון בנושא קיומי-משמעותי בעל היבטים רבים והשלכות דרמטיות שטרם קיבל את הבמה הראויה לכך. מחנכות ומורים, רבנים ויועצים, הורים ובנות, אתם מוזמנים למשוך בעט, לקבע עמדות ולהגיב.