א. דעתו של הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א חריגה בהתנגדותה לכל טיפולי הפריון, אם הציטוט בשמו מדוייק. אני יכול לומר מידיעה ברורה שכל פוסקי ההלכה מכל הגוונים בעד שבני הזוג יעשו כל מאמץ אפשרי כדי לזכות בפרי בטן, כל עוד הדברים אינם מנוגדים להלכה על פי שיקול דעתם. מובן מאליו שישנם פרטים מסויימים השנויים במחלוקת בין הפוסקים השונים, כמו בהרבה נושאים הלכתיים אחרים, ועל כך כבר ציוו אותנו חכמים בפרקי אבות 'עשה לך רב והסתלק מן הספק'. אין שיטה אחרת.

ב. הרב שרלו כתב ש"הרצון לזכות בפרי בטן הוא יסוד החורג בהרבה מתחום ההלכה". המשפט הזה אינו נכון כלל, או לפחות מנוסח באופן מטעה: כמו שהרב שרלו כותב בעצמו בהמשך - הפוסקים מתייחסים הלכתית [!] לצורך הגדול להיות אב ועוד יותר להיות אֵם, ומייחסים משמעות הלכתית לזעקה האוניברסלית שיצאה מפיה של אמנו רבקה 'הבה לי בנים, ואם אַיִן מתה אנוכי'. הוצאת הכאב הזה אל מחוץ להלכה, כאילו מדובר בגורם חוץ-הלכתי שיש בכל זאת להכניס אותו 'בדלת האחורית' כמרכיב בהכרעת ההלכה, אינו נכון.

ג. לא נכון כלל מה שכותב הרב שרלו ש"לא ניתן למצוא מקור הלכתי קדום כלשהו לטכנולוגיות הפריה". למרות שטיפולי הפריון המודרניים לא היו קיימים בתקופות קדומות - מצאו פוסקי דורנו תקדימים בספרות חז"ל ובראשונים, גם אם לא ישירים וגם אם לא תמיד תקדימים 'קונבנציונליים', והכריעו על פיהם להלכה על פי כללי ההלכה המקובלים. הרב שרלו מתעלם מהעובדות הנ"ל שידועות לו היטב, על פי דרכו העקבית להכניס שיקולים חוץ-הלכתיים כלגיטימיים לכתחילה בפסיקת ההלכה. אך המחלוקות בין הפוסקים בענין זה אינן שונות מכל מחלוקת אחרת בהלכה, והן תלויות בעיקר בשאלה איזה משקל לתת לכל מקור.

ד. הרב שרלו כותב שמותר לעשות כל דבר בשביל "תיקון ליקויים והבאת הזוג הסובל למצב לו זוכים כל הזוגות המקבילים להם", כולל פעולות כמו הפריה חוץ גופית, פונדקאות, תרומת ביצית: "אלו הן פעולות שלא רק מותר לעשות אותן, אלא שכל השותפים בנושא מקיימים מצווה גדולה". אך הרב שרלו מתעלם מכך שקיימות בעיות הלכתיות קשות בפונדקאות ובתרומת ביצית, שאי אפשר להתעלם מהן - בעיות של יחוס, של יחוד וכד' בין ה'הורה' לבין הילד, של צורך-או-לא בגירות כאשר מדובר על תינוק שנוצר בעקבות קבלת תרומה של חומר גנטי מגוי, על הצורך ההלכתי בהשגחה הרבה יותר חמורה מהמקובל ברוב המוסדות הרפואיים כדי שלא תיגרם טעות ('החלפת מבחנות'), ועוד! אני לא קובע שאין אפשרות ושאין היתר להשתמש בטכנולוגיות החדשות האלו כדי לזכות בפרי בטן - אני רק אומר שההיתרים הגורפים האלו מטעים את הציבור, גורמים ל'עיגול פינות' ולהרגשה שבעצם הכל מותר, ועשויים במקרים מסויימים לגרום לאסון הלכתי ומשפחתי ובכייה לדורות.

ה. הרב שרלו חושב ששיקול דעתו הפרטי יקבע את הגבולות ההלכתיים - אחרי שהוא עצמו פרץ לגמרי קודם לכן את אותם גבולות בדיוק. לדעתו במצבים לא טבעיים, כמו פונדקאות בגיל מבוגר מאוד או ברירת מין עובר למטרות לא רפואיות, נקודת המוצא ההלכתית צריכה לאסור. אך כאן השימוש בביטוי 'הלכה' מטעה - כי מדובר על שיקול דעת חברתי, לא הלכתי! אחרי שהרב שרלו התיר את הכל בפיסקה הקודמת - למה שהשומע יסמוך על שיקול דעתו היכן מבחינה חברתית צריך לעצור? איך הוא מתיר לעצמו להשתמש בהלכה כקרדום לפתור בה בעיות חברתיות? ממה-נפשך: אם זה מותר הלכתית - שהרב ישאיר את השיקולים החברתיים לבני הזוג, ולא יקבע עבורם ב'כובעו' כפוסק-הלכות מה 'טבעי' ומה 'לא טבעי'! שימוש ב'רחם להשכיר' אצל זוג צעיר הוא טבעי יותר מאשר אצל זוג מבוגר? ואם מדובר על תינוק הנוצר מתרומת זרע ותרומת ביצית ואֵם פונדקאית - על פי איזה קריטריון בדיוק הוא בנם של בני הזוג הצעירים ש'הזמינו' אותו?...

אני חושב שהדרך שדורך בה הרב שרלו מסוכנת ביותר. העירוב בין דעותיו הערכיות לבין דעותיו ההלכתיות גורם לשיבוש כללי פסיקת ההלכה, ולא נותר לקורא פסקי-הלכותיו אלא לקבל את מסקנתו כ'כזה ראה וקדש' - או להסיק מתוך דבריו שכמעט תמיד ההלכה עצמה גמישה וכפופה לערכיו של הפוסק; אך ההכרעה הערכית (בניגוד להלכתית) מסורה לכל אחד על פי הבנתו, ומי ישמע דווקא לסרגל ערכיו של הרב שרלו? הרב שרלו בדרכו זו שובר את החבית - אך לא מצליח לשמור את יינה.

זו אינה הפעם הראשונה שבה אני מתקומם על דרך הפסיקה של ידידי הרב שרלו, שלדעתי פעמים רבות היא חסרת אחריות, פורצת גבולות, ומשאירה בעקבותיה שדות חרוכים. אחרי שמורנו ר' אברהם שפירא זצ"ל התבטא כלפיו בחריפות בדיוק בגלל עניינים כאלו איני חושב שדעתי העניה תגרום לו לשנות את דרכו, אבל לפחות הרגשתי צורך להביע ברבים את הסתייגותי, לפי עניות דעתי.

הרב יואל קטן משתמש כר"מ בישיבת שעלבים, עורך 'המעין', ועוסק רבות בפוריות בהלכה

עוד בנושא
יראה הקהל וישפוט / תגובת הרב יובל שרלו לדברים
תועבה או מלאכת קודש? / אורי פולק
הרב בורשטיין: "הקב"ה נתן בידינו את הטכנולוגיות של טיפולי הפוריות"
מדוע רק הנשים אשמות בפוריות? / רבקה שמעון