מעלעל

שירים? עד כאן

שבעים ושתיים שעות לפני שספריי הקצף יתיז על כל עובר ושב ברחוב, לפני שמתמודדי חידון התנ"ך יספרו לאבשלום קור על תפקודו של ברק במלחמה (לא ההוא ממגדלי אקירוב), לפני שאומצות יונחו על המנגל ועוד מרשמלו ייצלה, לבשו עלוני השבת בגדי חג. פטישי פלסטיק והופעות של אבנר גדסי - אאוט; "הקץ המגולה" ואור צפיית הישועה - אִין. ב"עולם קטן" הלכו על הטרנד הרווח בעיתונים הגדולים, וצירפו שירון ליום העצמאות: רבנים, עיתונאים ושאר המי-ומי בחרו את השיר האהוב עליהם, בצירוף הסבר קצר. לא נפלנו מהכיסא מהבחירות, אבל בכל זאת - סחתיין ל"עולם קטן" על הרעיון, למרות שלא ברור בדיוק כמה משפחות תפצחנה בשירת "יה אכסוף" (השיר שבחר הרב יהושע שפירא) בין הנקניקיות לכנפיים.

ב"מעייני הישועה" אירחו את הרב לאו, אפי איתם ורובי ריבלין, וב"שבת בשבתו" פרס הרב רוזן את תוכניתו המדינית-ביטחונית, עד שנדמה היה שכל מה שנשאר הוא להחתים את הקוראים על מפלגה חדשה. "באהבה ובאמונה" היו צפויים מתמיד, ודאגו להכניס בכל עמוד לפחות פעם אחת את דברי הגמרא על "הקץ המגולה", ואת "מדינת ישראל יסוד כיסא ה' בעולם" של הרב קוק. דווקא ב"שבתון" נרשמה מקוריות, כאשר הרב צחי הרשקוביץ בחר להביא מדבריו של הוגה עלום, הרב אהרן טשארני, שחי בניו ג'רזי וכתב על מדינת ישראל. סחתיין על הגיוון.

מנהרת הזמן

פאדיחת השבוע נרשמה ב"גילוי דעת": תחת הכותרת "עכשיו אתם", הופיעו 21 חידות שונות על מדינת ישראל, היסטוריה, ספורט, בידור וכן הלאה. בכותרת המשנה נכתב שהחידון הוא לכבוד "יום העצמאות ה-36 למדינת ישראל", שהתרחש ב-1984, כשבתפקיד ביבי נתניהו שיחק שמעון פרס אחד, לאולמרט היה קצת יותר שיער, ו"כיפה" היה סתם שם של חתיכת בד. העיקר הכוונה.

בשלטון הכופרים

ב"ארץ ישראל שלנו" הכריעו שעדיף להתעלם מיום העצמאות מאשר לטעות במניין שנות המדינה. שימו לב לעובדה הבאה, שקשה לומר עליה שהיא מפתיעה: העלון שרובנו תופסים כעלון ציוני, גם אם בשוליים של הציונות, פסח על יום העצמאות כאילו מדובר בחתונתו של הנסיך וויליאם, מינימום. מה לא היה שם: יארצייט שלושים שנה לפינוי ימית, קינה על "מעשי הפלשתינאצים" - אף לא מילה אחת על יום הזיכרון או יום העצמאות, אפילו לא שעות הפתיחה של מוזיאון גוש קטיף ביום שני הקרוב.

אוסמה בראש שלו

חיסולו של אוסמה בן לאדן, ככל הנראה, עשה הרבה יותר רושם על עורכי "ארץ ישראל שלנו" מאשר הקמת מדינת ישראל. "ארץ ישראל שלנו" הוא אחד העלונים היחידים שהתייחס למבצע החיסול שהסעיר את העולם כולו בשבוע שעבר, אבל לא כל כך גירד את עלוני המגזר. לא מאמר מערכת ב"עולם קטן", לא מאמר פותח ב"בראש יהודי" - נאדה. התייחסות מפתיעה נוספת לחיסולו של הטרוריסט הייתה בטור הזניח-יחסית של ד"ר דניאל גוטליב ב"השבת" של צהר, העוקב אחר פרקי ספר קהלת. קשה להסביר את ההתעלמות מחיסולו של בן לאדן, אלא אם כן עלוני השבת בחרו לגלות רגישות לאבלה של משפחתו של מנהיג אל קעידה, ולהתייחס לנושא רק בשבת הבאה, עם תום ה"שבעה". נמתין.

נקודה למחשבה

על הכל אני מוכן להבליג: אייטמים גנובים, השמטת קרדיטים, מחזור חומרים - הכל בא בחשבון, חוץ מדבר אחד. בעמוד האחורי של "מצב הרוח" הופיע השבת שיר שכתב חנן אביטל מ"פרחי ירושלים" לכבודה של מרים פרץ, אמה של אלירז ואוריאל ז"ל. השיר כשלעצמו היה די בנאלי ("אם הבניםהביטי אל מחמד עינייךאל גיבורי התהילה"), אבל למרבה הזוועה, החליט מי שהחליט ששיר צריך להיות מנוקד, וכך, בעילגות שאין לתאר, הפך הקמץ לפתח והפתח לקמץ, הסגול השתווא והצירה הסתגל. ניקוד שגוי ומשובש, שיצר את התחושה שמדובר בשיר של ילד בכיתה ב' יותר מאשר של להקה (של ילדים בכיתה ב').

פרגון השבוע

פרגון השבוע מגיע ל"מעייני הישועה", שבחרו לראיין לכבוד יום העצמאות את הושע פרידמן, מח"ט במילואים וממדליקי המשואות ביום העצמאות, שייסד את מכינת "בית ישראל" בגילה. בראיון, שנעשה על ידי העורך, נריה רוזנברג, סיפר פרידמן על הנעשה במכינה הדתית-חילונית שהקים, ועל דרכה הייחודית - בואו נגיד שזה לא המקום שרוב קוראי "מעייני הישועה" היו חושבים למצוא בו את עצמם אחרי כיתה י"ב. המדור מצדיע ל"מעייני הישועה" על הפתיחות, ומבקש: המשיכו כך.

חג שמח

למרות כל הציניות, העקיצות והמרמור: יש לנו מדינה נהדרת. שיהיה חג שמח.
תודה לעוזיה לוי.
לתגובות ולהדלפות: mealel@kipa.co.il