מלבד מה שהשאיר מרן הראי"ה קוק זצ"ל לעולם ברכה עצומה של טהרה בספריו הקדושים, השאיר לנו ברכה גם בצאצאיו אחריו. זכינו ובעינינו ראינו את נכדו הקדוש הרב אליהו שלמה רענן הי"ד, בן לרב שלום נתן רענן זצ"ל, שהיה כולו פשטות, זוך של גדלות בתורה עם תמימות מלאת חן וענווה.
הוא אשר הטעימנו בדוגמה אישית את הארת התורה מהדורות הקודמים של גדולי עולם שחסה בצילם. הוא אשר ממנו למדנו מסירות נפש לתפילה במניין. סיפר מו"ר הרב יוסף לייב זוסמן זצ"ל שזכר את שמחתו המיוחדת של מרן הראי"ה באותה שעה שהיה סנדק של הרב רענן, מפני שחש שנשמה מיוחדת ירדה לעולם. העידה עליו הרבנית חיה רענן שתבדל"א שכל חייו עסק בתורה, ליבו ומחשבותיו היו רתומים לחלוטין אך ורק לעבודת ה'. מאור פניו היה מחיה ומעודד, שמר על קדושת העיניים ועל קדושת הלשון, לא הרים את קולו, לא כעס.
שנים רבות גרו הרב רענן ומשפחתו בקרית משה בירושלים, בסמיכות לישיבת מרכז הרב שבה למד. אך כיוון שרצו להיות שותפים במצוות יישוב הארץ ובמפעל ההתיישבות, הצטרפו לגרעין "הדר ביתר" וגרו בקראוון בתנאים קשים. מאוחר יותר עברו לגור בחברון, ובחרו דווקא בשכונת "אדמות ישי", שם גרו בקראוון במשך כשבע שנים. מביתו שבחברון היה נוסע הרב רענן מידי יום ללמוד תורה בירושלים, על אף גילו המבוגר.
כל לשון של סיפור גדולתו ושבחו לא תצליח להמחיש את הרושם שהותיר הרב רענן בנפשנו. אך לדאבוננו "עלה המוות בחלונינו". לפני חמש עשרה שנה, ערב ראש חודש אלול התשנ"ח, חדר פלסטינאצי ארור לבית הרב רענן ורצחו באכזריות לאחר שחזר משמחת חתן וכלה בשדה מערת המכפלה. אותו מחבל ארור רצח את הטהרה הגדולה שהאירה את עירנו חברון ואת הארץ הקדושה. חלל עצום נפער בליבותינו. ועוד נוספה שפלות על שפלותינו, שממשלת ישראל שיחררה את הרוצח הנאלח! ועתה עם הטירוף של שחרור המחבלים הנוסף, הרי שנוסף כאב על כאבינו.
לו זכינו והיו לנו מנהיגים עם לב בשר, שמוסר התורה הוא נר לרגלם, זועקים היו את זעקתה של הארץ הטובה, את הכאב על דם עבדי ה' השפוך. הלואי ונזכה בקרוב להנהגה בריאה ונחרוט על לוח ליבנו את סיום תפילתו המרגשת של המקובל האלוקי הרב יהודה פתיה זצ"ל:
ולֹא אֶדּוֹם עֲדֵי אֶקּוֹם
דְמֵי עֲבָדַי הַנִשְׁפָּכִים
וּבִזְמַן קָצֵר אֶהְיֶה קוֹצֵר
וּבוֹצֵר כָּל הָרְשָׁעִים
הכותב הינו ראש כולל מערכת המכפלה בחברון