ד. "עגלא תלתא"
אבל אחר כך הגמרא ממשיכה ואומרת על רב יוסף, דסליק מיניה, שאמר על פורים - שכל שנה כאשר היה מגיע עצרת רב יוסף היה שמח במיוחד, והיה מבקש מבני ביתו "עביד לי עגלא תלתא" - תכינו לי סעודה גדולה ושמחה עם עגלה משולשת. כמו שנסביר, כל התורה משולשת - "אוריאן תליתאי" - ו"הכל הולך אחר הפתיחה", איפה המשולש הראשון בתורה? שרש שלש מופיע הרבה בתורה, אבל הדבר המשולש הראשון זה בברית בין הבתרים - "קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש" - שלש פעמים משולש (כמו באוריאן תליתאי, שכל חלק מתחלק לשלש). יש בזה שלשה פירושים (יש יותר, אבל שלשה עיקריים בפשט) - רש"י אומר ש"עגלה משלשת" זה שלש עגלות, כנגד שלשה סוגי קרבנות, אבן עזרא כותב שזה עגלה בת שלש, והרד"ק כותב שזה שלישי לבטן. אפשר לכוון את שלשת הפשטים - כל אחד זה פשט, מה זה "עגלה משלשת" - כנגד חב"ד: לומר שהאבן-עזרא מגדיר את מהות העגלה, שהיא-היא משולשת - זה בחכמה, מהות. הרד"ק אומר שהעגלה שלישית לבטן האמא, כמו שכתוב על התורה שניתנה "על ידי תלת" - או על ידי שלשה, משה אהרן ומרים, או על ידי משה שהוא שלישי לבטן. את פירוש הרד"ק - שלישי לבטן האם - נשים כנגד בינה-אמא. רש"י אומר שזה שלשה עגלים - זה הדעת, שכוללת את כל השלשה.
הפעם הראשונה שכתוב "משולש" בתורה, שזה ודאי וודאי קשור ל"אוריאן תליתאי". לכן פלא קצת שלא ראיתי מישהו שאומר (אולי מישהו שם לב) על הקשר בין "עגלא תלתא" ל"אוריאן תליתאי" (רש"י רק מפרש שזו סעודה דשנה, ולא מעיר על הקשר - אולי מישהו כן אומר כך). [השלמה: עגלא תלתא ר"ת עת - "עת לעשות להוי הפרו תורתך", תיקון של מתן תורה. עגלא תלתא עגלה משלשת = 2113 = השראה של גל. "קחה לי עגלה משלשת" = 1331 = 11 בחזקת 3 (זה המשולש כאן) = משיח במספר קדמי].
אחרי שהוא מבקש "עבדי לי עגלא תלתא" הוא אמר ככה: למה הוא כל כך שמח? "אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא" - למה אני כל כך שמח בחג שבועות? שוב, כל הסוגיא יוצאת מ"הכל בעינן בפורים דבעינן נמי לכם", ופתאום זה חוזר לעצרת - כנראה שיש קשר. פורים הוא למעלה מטעם ודעת, וכנראה עצרת להמשיך את זה בטעם ודעת. כמה ימים יש בין פורים (דפרזות, יד אדר) לעצרת? זה גם רמז יפה - באדר יש טז ימים (כולל פורים), עוד ל, עוד כט ועוד ו - סה"כ "אנכי" ימים, המלה הראשונה של עשה"ד, של מתן תורה. מה זה המספר הזה? 9 ברבוע, אבל כל 9 זה 3 ברבוע - זה 3 בחזקת 4, 3 פעמים 3 פעמים 3 פעמים 3. ה-א שלנו זה פורים, ש"הדר קבלוה" - זה פשט הקשר בין פורים לעצרת. שהגמר - "הכל הולך אחר החיתום" - זה פורים, בו "הדר קבלוה". אז פורים זה כבר "סוף מעשה במחשבה תחלה" - זה ה-א של אנכי, שכל התורה כולה כלולה בה. זה הכל השגה של רב יוסף. "דקא גרים" = רב יוסף = משיח (יש בזה הרבה חכמת המספר, שנשלים). אם לא היום הזה שגרם - כמה יוסף יש בשוק, רק היום הזה גרם לי להיות רב יוסף. פשיטא שחווה יום זה כל ימיו, שכל ימיך יהיו דברי תורה חדשים כיום נתינתם מסיני, ושמחים כיום נתינתם מסיני.
רש"י אומר משהו מאד יפה, חידוש, מה זה "אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא" - "שלמדתי תורה ונתרוממתי". אם לא הייתי לומד תורה, ומתרומם על ידי התורה הקדושה, "כמה יוסף איכא בשוקא". יש פה הבדלה עצומה על רקע של הכנעה עצומה בעבודת ה. "נתרוממתי" זה גילוי הרוממות העצמית, שרש המלכות ברדל"א כידוע, וזה על רקע של "כמה יוסף איכא בשוקא" - הכנעה גמורה, שאני גארנישט. מצד עצמי אני שום דבר, אבל בזכות "האי יומא דקא גרים" - חג השבועות, שה נתן תורה ולמדתי תורה "ונתרוממתי" ("וממתנה נחליאל" כנ"ל, ומתוך זה צריך להגיע ל"במות") אז "כמה יוסף איכא בשוקא".
אחר כך הגמרא מספרת עוד סיפור על רב ששת. רב ששת הוא באותו זמן, רק שרב יוסף (תלמיד רב יהודה) בפומבדיתא ורב ששת (תלמיד רב הונא) בסורא. המשותף להם ששניהם עורים. רב יוסף גרם לעצמו עוורון, ורב ששת הוא גלגול של בבא בן בוטא - תנא גדול - שגם היה עור (ששת באתב"ש בבא, כך אומר האריז"ל). הכל מתחיל מיצחק אבינו - קץ-חי - שגם כהו עיניו. הסוד של סגי נהור מתחיל מסודו של יצחק, דרך בבא בן בוטא, ומגיע לרב ששת ובאותו זמן גם לרב יוסף. צריך להבין את זה, ויש בזה גם הרבה רמזים יפהפיים שאין כאן המקום. [השלמה: ששת (1000) ו-יוסף (156) - בני אותו דור - עולים 34 (טוב טוב, סוד "וירא אלהים את האור כי טוב") ברבוע. בתוספת יצחק בבא = 1369 = 37 ברבוע (מעלה את הרבוע מ-34 ל-37) = "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" (שמיד לאחר מכן כתוב "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" - הם היו סגי נהור, כולם בחינת רוחו של מלך המשיח שמרחפת על פני המים) = מספר האותיות בפרשיה שלפני עשה"ד. רק רוס"ת - יצחק בבא ששת = "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", ובתוספת יוסף זה מב במשולש. אמ"ת יצחק בבא ששת = 400 = 20 ברבוע. רב ששת = בראשית ברא אלהים = תורה נביאים כתובים. רב ששת רב יוסף = 1560 = י"פ יוסף.]
מה אומר רב ששת? הגמרא מספרת שרב ששת היה חוזר על תלמודו פעם אחת בשלושים יום. הוא היה סיני של סורא - כמו שרב יוסף היה הסיני של כל התורה, והיה בפומבדיתא - רב ששת גם היה סיני. בפשט, מי שסגי נהור לומד בעל פה, וזה מכשיר אותו להיות סיני. באותו זמן שבפומבדיתא רב יוסף הוא סיני ורבה חברו עוקר הרים - עיקר שתי בחינות אלה בחז"ל - בסורא רב ששת הוא הסיני ורב נחמן עוקר הרים. בכל אופן, על רב ששת יש כמה דברים. כאן הגמרא מספרת שהיה חוזר תלמודו פעם בשלשים יום ואז היה אומר "חדאי נפשאי חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי" - שמחי נפשי שמחי נפשי, עבורך אני קורא ועבורך אני שונה. שואלת הגמרא - רבי אליעזר - ש"אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי", זה קיום העולם, אז למה אומר שלומד עבור נפשו. הגמרא מסיקה - וכתבנו על זה המון - שבתחלת העבודה עביד איניש אדעתא דנפשיה, ולכן "חדאי נפשאי חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי". שואלים על זה, האם הוא תמיד בתחלת הדרך? יש על זה דיונים רבים בספר חתן עם הכלה, אבל זה פשט הגמרא.
אם כן, מרב יוסף שהיה מאד שמח ואמר שאם לא שבועות ש"למדתי תורה ונתרוממתי" "כמה יוסף איכא בשוקא", ואחר כך בא רב ששת ואומר "חדאי נפשאי חדאי נפשאי לך קראי לך תנאי". נקצר קצת, כי הדרך עוד קצת ארוכה - צריכים בע"ה להשלים שני פרצופים שלמים, אחד של רב יוסף ושני של "נעשה ונשמע" (נעשה בזריזות, ונשאיר השלמות לאח"כ בע"ה).