תנו רבנן: שלשה עשר דברים נאמרו בפת שחרית: מצלת מן החמה, ומן הצנה, ומן הזיקין, ומן המזיקין, ומחכימת פתי, וזוכה בדין, ללמוד תורה וללמד, ודבריו נשמעין, ותלמודו מתקיים בידו, ואין בשרו מעלה הבל, ונזקק לאשתו, ואינו מתאוה לאשה אחרת, והורגת כינה שבבני מעים, ויש אומרים: אף מוציא את הקנאה ומכניס את האהבה.
בהמשך דורשת הגמרא את הפסוק (שמות כג, כה) "ועבדתם את ה אלקיכם וברך את לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך" - ועבדתם את ה אלקיכם - זו קריאת שמע ותפלה, וברך את לחמך ואת מימיך - זו פת במלח וקיתון של מים, מכאן ואילך - והסרתי מחלה מקרבך. על אכילת הפת בשחרית המבטלת מחלות מצינו גם בגמרא במסכת בבא-קמא (צב, ב) האומרת: "תניא: מחלה - זו מרה, ולמה נקרא שמה מחלה? ששמונים ושלשה חלאין יש בה, מחלה בגימטריא הכי הוו, וכולן פת במלח שחרית וקיתון של מים מבטלן".
מתוך חשיבות האכילה בבוקר שראינו מדברי הגמרא, ניתן להבין מדוע בין שבעת הדברים שצווה רבי עקיבא את רבי יהושע בנו, נמצאת האכילה, כמופיע בגמרא במסכת פסחים (קיב, א): "השכם ואכול, בקיץ מפני החמה ובחורף מפני הצינה". ובגמרא במסכת גיטין (סט, ב) נאמר על אכילה זו: "מרגל בפת שחרית, דמעליא לכולי גופיה".
הטור (קנה) בדבריו הזכיר את דברי הגמרא, ומשמע מדבריו דזהו רק מנהג טוב: "ומכל-מקום קודם שילך לבית המדרש יכול לאכול פת שחרית אם הוא רגיל בו, כדאמרינן בעלמא כדטעים בר בי רב ועייל לכלה, וטוב שירגיל בו כדאמרינן פ"ג מיני חלאים תלויין במרה וכולם פת במלח וקיתון של מים שחרית מבטלתן ומצווה להנהיג עצמו במידה טובה והנהגה טובה לשמור בריאותו כדי שיהא בריא וחזק לעבודת הבורא יתעלה". במרדכי הארוך (הובא בב"ח) ביאר כי הטעם שיש אנשים הנמנעים לאכול ארוחה זו, הינה מכיוון שהרגילין בה צריכין לאכלה תדיר בכל יום.
ה"שולחן-ערוך" התייחס בסעיף מיוחד לפת-שחרית, ואלו דבריו (קנה, ב): "קודם שילך לבית-המדרש יוכל לאכול פת שחרית אם הוא רגיל בו, וטוב שירגיל בו". ועיין בט"ז (סק"א) שכתב "אנו לא נהגנו בה כל עיקר, ואין רבותינו רגילין בה... ומי שלא נותן לב לדבר זה ומקיים הדברים כפשוטן לא הפסיד כלום". והמגן-אברהם (סק"ג) דחה האומרים כן, וכתב דיש לאכול פת שחרית, ומי שפירש שאסור "אין אלו אלא דברי נביאות ובגמרא לא משמע כן, ולולי דמסתפינא הייתי אומר שהשומע שמע וטעה" ופסק ה"משנה-ברורה" (סקי"א) שטוב שיאכל. ופסק בפרי-מגדים (משבצות-זהב סק"א) שאין צורך באכילת פת-לחם ממש, אלא סגי בפת הבאה בכסנין, היינו עוגה.
לפי דברינו נראה שטוב לאכול בבוקר, ובייחוד שיודעים אנו כי קשה להתרכז במשך היום מבלי זה.