מאמרה האחרון של גב רבקה שמעון שהתפרסם באתר היכני בתדהמה. דבריי הבאים הינם התנערות והבעת מחאה חריפה על אותו מאמר, שלא היה מבייש את גדולי האנטישמים והגזענים, לוּ רק היתה מוחלפת בו המילה "ערבי" ב"יהודי".
במאמרה ביקשה שמעון להצביע על תופעה כאובה: בנות דתיות המסתבכות בנישואין המנוגדים לדתן ולאמונתן, החוות בעקבות כך משברים קשים. אינני מקל ראשי בבעיה, אין ספק שהבעיה בעינה עומדת, וכן שעל הציבור הדתי לתת עליה את הדעת. אך במקום להתמודד עם הבעיה, ניצלה שמעון את הבמה שניתנה לה כדי לתת פורקן לכל כיעור השקפתי.
את מאמרה פתחה שמעון באזכור המקרה של סבאר קאשור, שבאופן חסר תקדים הואשם באונס לאחר שקיים יחסי מין בהסכמה עם בחורה ישראלית שסברה בטעות - עקב שקריו - כי הינו יהודי. שמעון טענה שפסק דין זה לא הפסיק להטריד את מנוחתה. כיוון שאינני משפטן, וכן כיוון שאינני נוהג להביע דעתי על פסקי דין - תמוהים ככל שיהיו - בלא שקראתי אותם מתחילה ועד סוף, לא אביע דעה על פסק דין זה, אך כן אציין שחוסר הנוחות העולה ממנו, לדידו של האזרח הסביר, היא ברורה, והיא אחרת לחלוטין מזו שעליה מדברת שמעון: השאלה ששואל עצמו כל אדם ישר דרך השומע את כותרת פסק הדין היא, האם, במידה והיה מדובר בבחור יהודי, פסק הדין היה זהה. הרשעת אדם בעבירת אינוס רק כיוון ששיקר במסגרת כיבושיו המיניים - אומרת דרשני, וכשהמדובר הוא בבחור ערבי, ה"דרשני" הינו כפול.
מילא, לא ציפיתי מגב שמעון לקום ולמחות על פסק הדין הנ"ל. אבל מדבריה בהמשך מאמרהּ מתקבל הרושם כי לא רק שהיא תומכת בפסק הדין, שאני בספק אם קראה, אלא שלוּ היתה יכולה היתה מטילה על קאשור עונש גדול אפילו יותר, וזאת לאור סדרת טענותיה הגזעניות המפורטות בהמשך.
כבר בפתיחה ניכר מדבריה של שמעון כי היא מתייחסת לכל הערבים כאל מוסלמים, מן הסוג הרואה ברצח על כבוד המשפחה מעשה לגיטימי ואף רצוי - דבר שבוודאי לא נכון עובדתית. בהמשך אותה פסקה תוהה שמעון בקול - וחוזרת על כך לקראת סיום המאמר, כשהיא תוהה היכן נמצאים ארגוני זכויות האדם - האם כבודן של בנות ישראל פחוּת מכבודן של הבחורות הערביות, כשהמסר הוא ברור: אזרחית יהודיה ששכבה עם אזרח ערבי - כבודה נרמס. האם שמעון מצפה מארגוני זכויות האדם להקים קול זעקה על כל מקרה בו בחורה שוכבת עם בחור ללא נישואין? או שמא הדרישה נדרשת רק במקרים בהם מדובר בצמד "יהודיה-ערבי"? לאור התלהבותה מפסק הדין הנ"ל התשובה ברורה. יהודיה ששוכבת עם ערבי - כמוה כמי שנאנסת, ויש להגן עליה ולהסיר ממנה כל אחריות. תהא אשר תהא כוונת הרכב השופטים בפסק הדין הנ"ל - הרכב שאת חבריו אני מכיר אישית ומאוד מעריך מבחינה מקצועית - דומה כי לא לכך היתה כוונת המשורר.
בהמשך, כצפוי, מגיעה תיאוריית הקונספירציה: הערבים שוכבים עם בחורות יהודיות במטרה לפגוע בנו, וכ"תחליף לפיגוע" (כך במקור). אין ספק כי בחורים ערבים לא מחפשים אהבה, לא מעוניינים בזוגיות, ואפילו סתם "הרפתקאות מיניות" לא מספקות אותם, ללא האדרנלין של "פיגוע". מובן, כי שמעון לעולם לא תטיל אחריות על בנות ישראל הצנועות והחסודות. האשמים הם הערבים, התקשורת, התרבות המערבית. בנות ישראל הן תמיד אלו הזקוקות להגנה. כך בשאלת הגיוס לצבא ויכולתן לעמוד בקשיים ובאתגרים שמציב גיוס כזה, ובטח כשמנגד עומדים ערבים "שחרחרים" (כך במקור) שכל משאת נפשם היא, כמובן, לגרום לבנות ישראל הנ"ל לעבור על דתן. כך מחפשת שמעון את המטבע מתחת לפנס, במקום לחפש את הבעיות האמיתיות - הכשלים במערכת החינוך הדתית, הזהות היהודית המודרנית בכפר הגלובאלי, הבעיות הידועות בתהליכי יצירת הזוגיות והקמת הבית היהודי ושאר כיו"ב. בחורה יהודיה שכבה עם בחור ערבי מרצון? לבטח היתה זו מזימה של הערבי!
תיאוריית הקונספירציה מתפתחת ביצירתיות רבה עם תיאורו של מעין "סם אונס" כלשהו, המכונה "שחור", ואשר לטענתה של שמעון משתמש בו גזע השחרחרים ע"מ לצוד בנות תמימות המסתובבות בפאבים (שכל משאת נפשן היא לימוד תורה ועשיית חסד). אלא שבניגוד ל"סם האונס", שהרכבו הכימי ידוע, פה מדובר בשיקוי פלא של ממש: שמעון טוענת שהוא גורם ל"בחורה" (לשון היחיד) להפוך "לשפוטה שלהם" (לשון רבים), ולהתמיד בכך "גם אם בעתיד תעבור אצלם סדרת התעללות" (כל הציטוטים במקור). קרבן יחיד מול מזימת רבים. טרמינולוגיה קלאסית.
כמובן, שכמיטב המסורת האנטישמית, מנפחת שמעון את העובדות והופכת אותן למה שאינן. כך למשל, כדי להצדיק את טענתה כי נישואי יהודיה-ערבי הינם בגדר "סיכון בטחוני" היא מספרת שבכנס החשוב בו שהתה, שמעה על מקרה בו בחורה שֶחיה עם ערבי נמלטה מביתם ונקלטה במקלט לנשים מוכות, ובתגובה "איים עליה הערבי ברצח אחיה ובני משפחתה אם לא תחזור אליו". ואינני טוען, חלילה, שיש להקל ראש באיומי גברים על נשותיהם. השאלה היא כמובן - מדוע זהותו הגזעית של המאיים רלבנטית.
ואיך אפשר לו למאמר אנטישמי בלי "קווים לדמותו של היהודי/הערבי (מחק את המיותר) הנכלולי"? לשם כך מספרת לנו שמעון, לאור מחקריה הידועים בתחום מדעי החברה, כי "יש לערבים לשון חלקה, פזרנות בקניית תכשיטים ואופי מחניף ומלטף שקונה את ליבן של בנות רבות". כשההנחה לכאורה היא, שיהודים שרוצים לנצל נשים מינית - לא ניחנו בכל אלו, ומעולם לא שמעו על ה"טריקים" הללו.
בשורה התחתונה, מדובר במאמר מביש, שלא תורם בכהוא זה לפיתרונה של בעיה קשה, אלא רק מחריף בעיה קשה לא פחות, והיא הגזענות ההולכת ופושה בחברה הישראלית בכלל ובזו הדתית בפרט. ביהמ"ק חרב בעוון שנאת חינם, ושנאת חינם, במשמעותה המילולית - היא כל שנאה שאינה לצורך. לאור לקחי המאה העשרים, נדמה כי הפרדיגמה בה"א הידיעה לשנאה שכזו היא הגזענות, שאת השלכותיה, מיטיב להכיר יותר מכול העם היהודי.