פוס משחק, אלוקים. פוס, כי אני לא מסוגלת יותר. לא יכולה יותר להיות כפופה כל היום לשגעונות של הילדים שלי, לוותר על עצמי לחלוטין בשבילם. כבר שכחתי שידעתי פעם לעשות עוד משהו חוץ מזה.

לא יכולה כבר לחכות, לצאת שוב ושוב לדייטים חסרי תוחלת, משמימים. מביכים.

לא יכולה לעמוד יותר במתח הזה, בהכנות לחתונה, בלחצים מכל הכיוונים. לא מסוגלת לראות את החברה הכי טובה שלי מתרחקת ברגעים הכי חשובים לי בחיים בלי יכולת לעשות דבר שישנה את זה.

לא מסוגלת לראות אימהות משחקות עם ילדיהן בגן המשחקים, ולדעת שאני חוזרת עוד יום לבית שקט כל כך, נקי, חסר חיים.

בגן שעשועים קטן ומוכן להאזין, מוצאות ארבע נשים, כל אחת לבדה, את המקום לצאת בו קצת מהדעת, כדי להיות מסוגלים לשוב אליה אחר כך. להמשיך לשחק את משחק השפיות, לחכות שיבוא הרגע שבו כבר לא תצטרך לחכות. שבו תגיע המשאלה.

כל אחת מהן חושפת פינות. מצחיקות עד דמעות, כאובות כל כך, אמוניות, מקנאות, מתרגשות, מצפות. שלל רגשות חשופים בעוצמה על הבימה, וקשה שלא להיכבש. קשה עוד יותר, כי בסופו של דבר, כל אחת מאיתנו מסוגלת, בלי מאמץ, לדמיין עצמה במקום אחת הבנות העומדות על הבמה.



ההצגה עולה

על רקע תפאורת גן שעשועים אמיתית (כולל החול...) עולה ההצגה, ובמהירות שואבת את הקהל לתוכה. הסיטואציות על גבול המוכר, ועם זאת מקוריות. צחקתי הרבה, ולרגעים גם כמעט בכיתי. לכל אורכה מלווה ההצגה בפסוק, שהולחן במנגינה מעט מונוטונית אבל נוגעת ללב, פסוק אותו שרות הבנות, לשחקנית החולקת את סיפורה: "קראתי בכל לב, ענני ה, חוקיך אצורה".

בהצגות העולות על ידי יוצרים דתיים ישנו מתח קבוע. עד כמה להביא את הפתרון לקדמת הבמה, כיצד להכניס את אמונתנו כאנשים דתיים לתוך ההצגה, מבלי להשאיר אצל הצופים תחושה של הצגה לעוסה מידי. הניסיון הוכיח כי המשימה איננה פשוטה.

ההצגה החדשה מצליחה לעשות עבודה יפה בתחום זה. החלק האמוני בא לידי ביטוי באופן סמוי, אומנותי ולא ממש כחלק מההצגה. עלילת ההצגה עצמה בנויה כך שארבע הנשים האלו, על הבמה כמו גם בחיים, לא מוצאות פתרון למצבן בקלות. הפתרון הוא לא חלק מן ההצגה. ההצגה, בדיוק כמו החיים, מורכבת בהרבה. המסקנה היחידה שמסכימות השחקניות להעניק לנו היא שעלינו ללמוד לעבוד עם מה שניתן לנו, להתקדם משם, ולוותר על הניסיון לשנות את הבלתי ניתן לשינוי.


אלוהים תן לי את היכולת לשנות את שאני יכול לשנות ואת הכח לקבל את שאיני יכול לשנות ואת התבונה להבדיל ביניהם.