זכות גדולה נפלה בחלקי לפני כשלוש שנים כשהתבקשתי להעלות על הכתב את מסכת חייו של הרב יהודה עמיטל. כתיבת הספר זיכתה אותי בעשרות שעות שיחה עם הרב, דבר שתלמידים רבים השתוקקו לו. כל מפגש עם הרב היה עבורי חוויה מרתקת. נקשרה נפשי בנפשו. אתגעגע אליו מאוד.
אני מוצא את עצמי פעמים רבות מדמיין "מה אומר הרב עמיטל על זה". יש אבסורד מסוים בהרהור הזה, מכיוון שהרב עמיטל לא רצה להיות רבה. הוא חינך תמיד לעצמאות מחשבתית. ובכל זאת, החכמה שלו, החשיבה המקורית, הראייה לרחוק, גרמו לי לרצות לשמוע את דעתו.
אמירותיו היו תמיד קצרות ומתומצתות, כמו השיעורים והשיחות שהעביר לתלמידיו, אך מלאות חכמת חיים. הרב עמיטל האמין ש"מה שאפשר להגיד בשעה, אפשר להגיד גם בחצי שעה". כחסיד גדול של אותנטיות וכמי שסולד ממלאכותיות, הרב עמיטל היה גלוי וישיר, אבל גם תשובותיו הכנות לא תמיד סייעו בידי לפתור את חידת אישיותו המורכבת ורבת הפנים. באחת משיחותינו, כשהצגתי לו סתירה שקיימת כביכול בין שתי אמירות המיוחסות לו, הוא אמר לי: "יש לי עוד הרבה סתירות שלא הצלחתי ליישב..".
אבי למד שנים רבות בישיבתו של הרב עמיטל, אני למדתי בה רק שנה. למרות היכרותי המוקדמת אתו, השיחות הרבות שלי עמו לצורך כתיבת הספר, חשפו בפניי אישיות ייחודית ומלאת עוצמה שלא הייתי מודע לה. רבים הכירו רק את אישיותו הציבורית והפוליטית של הרב עמיטל ולא היו מודעים כלל לסיפורו האישי הייחודי, ולתפיסותיו החינוכיות המקוריות. הרב עמיטל שילם מחיר כבד על פעילותו הפוליטית. רבים בציבור הדתי לאומי התקשו להאזין למסריו החינוכיים ולמשנתו התורנית בשל עמדותיו הפוליטיות.
לרב עמיטל הייתה גישה ייחודית בהתמודדותו כאדם מאמין עם השואה. הייתה לו תפיסה חינוכית מקורית שדוגלת בחינוך עם פרופורציות ובעצמאות מחשבתית תוך שמירה על מחויבות הלכתית. הוא היה אינדיבידואליסט מצד אחד, וממסדי מאוד מצד שני. בעל חזון אבל גם ריאליסט ומפוכח.
בעיתונות יכתבו שהרב עמיטל היה שר בממשלת ישראל וייסד תנועה פוליטית אבל התואר המשמעותי ביותר של הרב עמיטל היה ויהיה ראש ישיבה. רבם של אלפי תלמידים שלא תמיד חיפשו להם רב.
ברוך דיין אמת.
אלישיב רייכנר הוא מחבר הספר "באמונתו : סיפורו של הרב יהודה עמיטל"