מה, כבר מאה?

לאחר כמה שבועות בהם "ארץ ישראל שלנו" לא הופיע בבתי הכנסת, תהייתי האם הגיע סופו של העלון, השבוע ציפתה לי הפתעה עם נחיתתו של גיליון המאה בבית הכנסת. התוכן, כמובן, לא הפתיע - ראיון ("מיוחד!") עם הרב מאיר מאזוז, התוהה כיצד ניתן לכפר על פשע הפקרת מפוני גוש קטיף (ולא שכח גם להכניס פרסומת למוזיאון גוש קטיף שהעלון מקדם); מאמר "מגיע לכם" של הרב שלום דב וולפא נגד ההנהגה החרדית ששתקה בזמן ההתנתקות וחטפה בעמנואל, ומאמר קורן מנחת של חתן השמחה, העורך שי גפן. אך מה שצד את עייני היא דווקא מודעה שנעלמה. בגיליונות האחרונים הופיעה בעלון פרסומת חגיגית המבשרת על האפשרות לקנות "אוגדן מהודר" של כל מאה הגליונות שיצאו עד כה, הפרסומת כאמור נעלמה. כנראה מישהו במערכת חשב שעם כל הכבוד, לא רבים האנשים שירוצו לרכוש אוגדן של מאה עלונים שהיום כאן ומחר בגניזה.

עניות דעתם

לא רק השם "גילוי דעת" מזכיר פשקוויל; גם מדיניות העריכה של העלון, אם אפשר לקרוא לה בכלל "מדיניות", מזכירה את עיתוני הקיר של מאה שערים. יש צורך דחוף בבדק בית במערכת העלון, שבמצבו הנוכחי לא מוסיף הרבה כבוד ל"פרסומי ישראל". בספירה קטנונית בגיליון השבת נמצאו לאורך העלון 37 (!) טעויות מכל הסוגים - שגיאות כתיב מביכות; פסיקים שנשכחו; נקודה בסוף משפט, למשל, היא כבר מזמן בגדר המלצה. ועוד לא דיברתי על משפטים בניסוח כל כך משובש, שקשה להאמין שנכתבו על ידי רבנים מכובדים. רק ב"גילוי דעת" תמצאו מאמרים שלמים שככל הנראה איש לא עבר עליהם אפילו פעם אחת, וכך נשארו עומדים על תילם טעויות, משפטים-ללא-נקודות וניסוחים קלוקלים.

ניקח כדוגמה ראיון שהתפרסם השבת עם אברהם דובדבני, ראש ההסתדרות הציונית העולמית, ראיון שכולו מסכת מביכה של טעויות, שיבושים וניסוחים עילגים. איך אתם מבינים משפט כמו "תנועת המזרחי העולמי שהתכנסה סמוך לקונגרס ועידית ציינה שהיא חייבת לנסות להיכנס לארץ כזרם אידיאולוגי לא מפלגתי ולהוות מטריה לכל הציונות הדתית שמפוזרת היום פוליטית במפלגות שונות אך בעלת מכנה משותף מחשבתי רחב ומוצק". מה??? איך קוראים את המשפט הזה? ומי זאת עידית, לכל הרוחות? עוד בראיון דיבר דובדבני על היותו אדם דתי בהסתדרות הציונית, ואמר כי "היותנו הגוף הגדול בתנועה היא הסיבה שנבחרתי לתפקיד מאז ריינר שהצטרף להרצל לפני כמה שנה, זו פעם ראשונה שאדם ציוני דתי עומד בראש הפירמידה". מלבד העובדה שהמשפט לא מובן בעליל, נשאלת השאלה מיהו אותו "ריינר" מסתורי. כנראה שלא מדובר על הרב שמואל ריינר ממעלה גלבוע, שככל הידוע לי לא פעל יחד עם הרצל, אלא על הרב יצחק יעקב ריינס זצ"ל, מייסד המזרחי ומראשי הציונות הדתית. עורך עם קצת ידע בסיסי היה עולה על הפאדיחה.

הראיון הוא רק דוגמה; העלון כולו מלא בשגיאות ובשיבושים. למרות שעורך "גילוי דעת" נמצא השבוע במילואים, ומכאן אולי המקור להתפרעות הלא-מובנת, סדר גודל כזה של טעויות הוא לא חד פעמי. חברים, אנחנו משקיעים זמן בשבת וקוראים את העלון שלכם, אנא השקיעו גם אתם זמן והשתדלו לערוך אותו, כך שיהיה קריא. המצב המחפיר הזה לא מכבד לא אתכם ולא את כותביכם, מחשובי הרבנים בציונות הדתית. אל תזלזלו בעריכה.

הרב דוקטור

עלון שבתון המקפיד בדרך כלל להתהדר בעורכי דין, רואי חשבון, פרופסורים ודוקטורים, פספס השבוע הזדמנות חגיגית להוסיף ליד שמו של כותב קבוע, הרב צחי הרשקוביץ. האחרון קיבל בשבוע שעבר מידי אביו, הרב-פרופסור, את תעודת הדוקטורט והצטרף לשורת הרבנים המחזיקים בתואר הכפול - "הרב דוקטור". שיהיה במזל.

לכל אחד צלפחד

בימים כתיקונם, כאשר העלון של "קולך" ז"ל עוד חי ובעט, סיפור בנות צלפחד היה, מן הסתם, מצית את דמיונן של הנשים הפמיניסטיות. סיפור כזה בפרשת השבוע יכול ללמד הרבה על אופיים של העלונים השונים: ב"ארץ ישראל שלנו" הוצגו בנות צלפחד כאוהבות ארץ ישראל מובהקות שלא ויתרו על זכותן על הארץ; באופן דומה הוצגו הבנות על ידי הרב אריאל ב"גילוי דעת", כנשים צדקניות שאהבת הארץ וקידוש שם שמים בראש מעייניהן, ולא נשים "שכל מטרתן היא רק מגדרית, להשוות את מעמד האישה לזה של האיש". נשים כאלה, לדעת הרב אריאל, "אין להן מטרה ערכית אלא מטרה חברתית והמצווה אינה אלא אמצעי לקידום החברתי... כוונתן לא לשמה". הרבנית ימימה מזרחי ב"מעייני הישועה" הציגה את בנות צלפחד כחמש רווקות מבוגרות, יתומות מאב, שהחליטו להתאגד ולהקים לעצמן בית, והנמשל ברור. הכי קרוב לפרשנות פמיניסטית היה "השבת", שהציג את בנות צלפחד כדוגמה וסמל לזעקה נשית, לתביעה לקידום זכויות הנשים ולשינוי המציאות על פי ההלכה. אמור לי מיהן בנות צלפחד אצלך, ואומר לך איזה עלון אתה.

הפרסומת הראשונה

כשקראתי את עלוני השבת במהלך קריאת התורה, כלומר מיד לאחריה שכן עלונים אל להם להקרא בשעת התפילה, הזלתי דמעה. לא היה זה סיפור מרגש בעולם קטן, וגם לא מודעת יד לאחים על אותה נערה יהודיה שהתאסלמה, היתה זו פרסומת ראשונה בעלון ותיק. עלון "הדף השבועי" היוצא לאור ע"י אוניברסיטת בר אילן הוא אחד מהעלונים הבודדים, אם לא היחיד מבין העלונים המופצים בצורה ארצית, שהינו חף מפרסומות. השבוע לצד דפי A4 הפשוטים נטולי צבע, עליהם עד כה הודפסו רק דברי תורה משובחים (אפילו האקטואליה נשארה בחוץ), הודפסה גם מודעת פרסומת למוסד האקדמי המממן. אומנם לא היו שם תמונות צבע מרנינות או שלל הבטחות פרסומיות, אבל בכל זאת משהו בלב נצבט, העלון הותיק נכנע גם הוא למשבר הכלכלי.