את השורות הללו אני כותב בדם לבי השותת, בעיניים לחות ובנפש המסרבת להאמין. אתמול (ג) קברנו חברה יקרה, אמא מסורה לשלושה ילדים רכים ואשה לבעל מקסים שספד בדמע לרעייתו האהובה, מחנכת דגולה, אצילית ומורמת מעם אשר הקרינה מרוחה הטובה על תלמידיה וסביבתה. תהילה מלאכי ז"ל הייתה רק בת 32 כשנהרגה בתאונה חזיתית מחרידה ברכב פלסטיני, סמוך ליישובה עטרת , כשהיא נושאת ברחמה עובר בחודשי הריון מתקדם. כל מאמצי החובשים לא הועילו, גם לא פעולות ההחייאה שביצעה בה נהגת האמבולנס, חברתה הטובה, שנחרדה לגלות את פניה הטובות מוטלות ללא רוח חיים - גם הרופא המוסק שהגיע והניסיונות הכנים להציל את פיסת החיים שברחמה כשלו - חיים שנגדעו ברגע.
אם הייתה זו רק טרגדיה אישית או משפחתית הרי שהייתי מחריש, אוצר את נחלי דמעותיי ומוצא פורקן ונחמה במעגליי הקרובים, אמנם תאונה זו מציפה תופעה מדאיגה, מסוכנת והרת אסון. הנסיעה בכבישי יש"ע הופכת מיום ליום למסוכנת יותר ולא בשל המצב הביטחוני הרעוע אלא בעיקר בשל חוסר הבטיחות בדרכים - תשתיות לקויות, העדר תאורה הכרחית והמסוכן מכל הוא הנהיגה הפרועה וחסרת המעצורים של הנהגים הפלסטינים.
בכבישי יש"ע אין חוק ואין סדר - איש הישר בעיניו יעשה, תרבות הנהיגה ביש"ע מדאיגה ומאיימת. אין שום משמעות לפס לבן, לא לתמרור עצור ולא לשדה ראייה. עשרות פעמים מצאתי עצמי נזרק לשוליים כשלמולי נהג פלסטיני עוקף בפס לבן בלי למצמץ. כשאני רואה לפניי משאית מזדחלת אני כבר צופה שעוד רגע יגיח אל הנתיב הנגדי נהג פלסטיני ממהר, בלי להביט ובלי לחשוב וכדי לחסוך איזו שנייה או שתיים הוא יהיה מוכן להקריב את חייו, את חיי נוסעיו ואת כל אלה שיקרו בדרכו.
על הכביש הצר והקצר המוביל לעטרת בבנימין יש בממוצע שתי תאונות בשבוע, רובם ככולם בין כלי רכב הנהוגים בידי פלסטיניים שכנראה בזים לערך חיי-אדם ויהיו מוכנים אף לסכן את עצמם ואותנו בשביל לגנוב איזו עקיפה או כדי ללחוץ בלהט מדאיג על דוושת הגז . הגרף העולה של תאונות הדרכים ביש"ע הוא בין השאר תולדה של תחלואה זו.
היש שוטרים ביש"ע?
יש לא מעט שוטרים ביש"ע. הם עושים מלאכה יפה בכל נושא הקפאת הבנייה, במרדף אחרי מתנחלים סוררים ובחקירה עיקשת סביב שתילי זית עקורים אך איפה, לכל הרוחות, המשטרה שתדאג לביטחון ובטיחות אזרחיה הנאמנים?! מדוע אין משטרת תנועה מוסדרת בכבישי יש"ע שתפקח על הנהיגה הפרועה והמסוכנת? שתוריד רכבים מסוכנים מהכביש (ויש אלפים כאלה!!!) ותחלק דוחות לעברייני התנועה הרבים כל כך גם אם הם פלסטינים.
לראות ניידת משטרה בכבישי יש"ע הבוחנת רישיונות או מחלקת דוחות על מהירות מופרזת זה מחזה נדיר, כמעט ולא בנמצא. התרדמת המשטרתית הזו עולה בחיי אדם וזורה פחד בכבישים המסוכנים דים. אם מדובר ברצון כמוס למרר את חיי ציבור המתנחלים הנאמן למדינתו ומשרת אותה בלב שלם ובנפש חפצה אזי מישהו צריך לחשוף את העוול הזה ולצווח לעין כל אך אם מדובר בסדרי עדיפויות לקויים או במודעות נמוכה אז אומר בפה מלא ומיוסר - האדישות הזו שלכם, משטרת ישראל היקרים, הורגת אותנו! אנא היחלצו חושים וצאו לעזרת אחיכם הנאנקים. המוות מציץ בחלונותינו ומאיים עלינו מידי יום ביומו בכבישים המתפתלים ביהודה ושומרון , אנו זקוקים לסעד הזה וגם ראויים לו.