יום העיון בגמרא ובתורה שבעל-פה מתקיים היום זו השנה השלישית - וההתרגשות ניכרת. עשרים בתי מדרש שונים יתכנסו בהיכל שלמה אשר בירושלים, כדי ללמוד במשותף, מתוך אווירת אחדות שאין דומה לה. מארגני יום העיון מדווחים על שיתוף פעולה יוצא דופן, על אחדות מקיר לקיר, אך עיון ברשימת המשתתפים עשוי לגמד את ההתלהבות הכמעט-דתית הזו.
אמנם ישנו מרחק מה בין בית המדרש של "שיח יצחק" לבין זה של "בית מורשה". אם תתפסו אותי בבוקר רענן, אוכל למצוא לכם כמה הבדלים בין "הר עציון" לישיבת פתח תקווה או בין "עתניאל" ל"רעוא". אני משוכנע שמשהו שונה אפילו בין המחלקה למשפט עברי לבין "מת"ן". אך בסך הכל נדמה לי שמה שמריח כאוויר פסגות ליברלי, אינו אלא מטהר אוויר זול.
לא שאני לחלוטין מזלזל בכוונת המארגנים. אני משוכנע שקיים קושי מסוים להזמין את המוסדות המוזכרים לעיל ולבקש מהם לשתף פעולה. הרי כבר נאמר, קצת אחרי חז"ל: "שני יהודים, שלושה בתי כנסת". אולם קשה שלא להבחין בהיעדרן של ישיבות מסוג מסויים, משיעורי יום העיון. כולנו ראינו את מודעות הפרסום של יום העיון, אך האם מישהו תהה להיכן התאדו ישיבות ה"קו" ובתי המדרש המזוהים עם החרדים-הלאומיים?
אינני רוצה להיות זה שמביא את הבשורות הרעות לחוגגים היום בירושלים, אך מרבית בתי המדרש של הציונות הדתית לא שותפים ליום העיון המאוחד הזה. לא "מרכז" ולא "הר המור", לא מוסדות "אלון מורה" ולא "הר ברכה", אפילו לא "בית אל" או "שבי חברון" ונתיבות, מצפה רמון, "עלי", "עטרת כהנים", "לנתיבות ישראל", "איילת השחר" (אילת), איתמר, ישיבות תל אביב ("נחלת יצחק" ו"מעלה אליהו") או "נתיבות דרור" אשר בתלם.
ניסיתי להבין מדוע ופניתי אל מארגני יום העיון, שמצידם השיבו כי בחרו שלא להזמין את הישיבות באופן רשמי, מפני שהעריכו, לאחר גישושים פנימיים, שייענו בסירוב. הדברים מתקבלים על הדעת, אלא שבחלק מהישיבות שהוזכרו לעיל, כלל לא מודעים לבשורת הלימוד המשותף. כיצד אפשר זה לטעון שב"הר ברכה" יסרבו ללמוד עם "הר עציון", אם ב"הר ברכה" בכלל לא מכירים את יום העיון? ניכר בעיניי שמדובר כאן בתירוצים במקרה הטוב, או בקבלת החלטותיהם של אחרים - במקרה הגרוע.
מכעיס לגלות כי דווקא בתי המדרש הליברליים בציונות הדתית, משתמשים באותו מטבע המאפיין את דרכן של ישיבות ה"קו". סערה רבתי התחוללה כאן בכיפה, עם פרסום דבר הרחקתו של הרב יובל שרלו, מכינוס של מכללת "אפרתה", בעקבות לחציה של מדרשת "הרובע". "בושה וחרפה", נופפו הטוקבקיסטים. "מעשה נבלה" ו"שנאת חינם", זעקו הגולשים. ומה בנוגע למי שמעדיף להותיר את רוב בתי המדרש של הציונות הדתית מחוץ לכתלי יום העיון המשותף? האין זה מעשה נבלה, שמא אין כאן חרפה או בושה?
מוטב כי משתתפי הכנס הנוכחי יעשו את חשבון הנפש שלהם, מפני שעוד לא מאוחר מדיי. עוד חזון למועד ובעזרת השם, בשנה הבאה נתכנס ליום העיון הרביעי. במאמץ משותף, ניתן להשתדל כדי להביא לפחות חלק מהישיבות ה"מורחקות", ליום העיון הבא. או אז תהיה זו בשורה של ממש, במקום מפגש "חוצה גבולות" בין אנשים דומים למדיי.