המסע המתוקשר של משפחת שליט למען בנם גלעד שהחל השבוע, הוא לא עוד פעולה להשבת הבן. הוא ספינת הדגל של משפחת שליט במאבקם עד כה. הם הכריזו שהם ישובו למצפה הילה רק עם בנם המשוחרר, הם שמים את כל הכוח התקשורתי והציבורי במסע הזה כדי ללחוץ על הממשלה ועל העומד בראשה לשחרר את בנם. הטענה העיקרית של המשפחה שנאמרה אין ספור פעמים, מעבר לחובת המדינה להשיב כל חייל שנשלח לקרב, היא שכל יום שעובר מסכן את בנם ומעלה את המחיר מצדו של החמאס, לו העסקה הייתה נעשית לפני שלוש שנים המחיר היה פחות בהרבה ושלומו של גלעד היה מובטח.
בכל פעם שאני רואה או שומע את אביבה ונעם שליט עומדים מול כלי התקשורת בעז רוח, באיפוק מירבי שלא נתפס, באמירת דברים נחרצים וכואבים בנימוס וללא התלהמות, על אף הקושי שאין כמותו, אני מתמלא הערצה למשפחה המופלאה הזאת שמובילה מאבק ציבורי ובעיניה אף מוסרי להשבת בנם, מאבק שמועטות המשפחות שהיו מסוגלות לעמוד בו באופן ובצורה הזאת כפי שהם מובילים.
אבל המאבק הזה מפחיד ומסוכן לא פחות מאשר מעורר הערצה. אני חרד לגורלו של גלעד אבל לא פחות מכך חרד לגורלנו שלנו. ההתגייסות הטוטאלית של כל כלי התקשורת לטובת סיקור המסע, בפרומואים שונים בתקשורת, בכתבות ענק, בשידורים חיים מוציאה מאיתנו את האמוציות הכי חזקות, מרגשות אותנו עד דמעות ומסכנות את קיומנו, לא פחות מכך. אין הנאה וחיכוך ידיים לאויבינו יותר מהלוחמה הפסיכולוגית שהם מפעילים עלינו, אין שום סיבה הגיונית שהחמאס ירד מדרישותיו כאשר הוא רואה מה מתחולל כאן. הוא מבין את הלחץ הציבורי ומתחזק בינו לבין עצמו. מה ימנע מהחמאס לחזור על מעשים כאלה, חלילה, בהמשך? האם הוא התחזק או הפסיד מהחטיפה האומללה הזאת? האם הראנו כעם כושר עמידה, חוזק, מוכנות לשלם מחיר, לא כמשפחה אוהבת אלא כעם חפץ חיים? לא רק באמוציות רגשיות אלא מתוך הסתכלות מפוקחת על המציאות?
ארבע שנים של ייסורי המשפחה הם קשים מנשוא אבל דווקא בגלל שגלעד אינו אדם פרטי אלא חייל שנפל בשבי, על האומה לעשות את שיקול דעתה גם על טובתה שלה, טובת הכלל. אנשי הבטחון האמונים על כך צריכים להיות נקיים מלחץ ציבורי ולקיים שיקול דעת לגופו של עניין ולגופה של אומה. אנשים שהצטרפו לצעדה הבוקר עזבו אותה לאחר כעשרים דקות בגלל אמירות של "לשחרר בכל מחיר" המילים החלולות הללו "לשחרר בכל מחיר" הינם תוצאה של אמוציות ולא של השכל הישר, עם לא יכול לפעול מתוך רגשנות ותמונות כואבות בתקשורת, אלא מתוך הבנה רחבה של תנאי קיומו בארץ.
אנו נמשיך להתפלל למען שלומו ובטחונו של גלעד, נמשיך לזכור אותו בכל יום כבקשת אביבה שליט, אבל לא נשכח שחיינו עדיין תלויים לנו מנגד, שארגון הטרור המחזיק בו לא יוריד את נשקו לאחר שחרורו של גלעד אלא רק יצרף את המשוחררים לשורותיו, שאנו ממשיכים להלחם כאן על חיינו גם במחירים כואבים וקשים, ושאסור שננהל את חיינו על פי לחץ תקשורתי כזה או אחר.
לבנו עם המשפחה הכואבת אך רגלנו יישארו בבית.