מזווגים זיווגים
אני מניח שזה הולך בערך ככה: יושבים להם כל בעלי העלונים ועורכיהם באיזה משרד, מן הסתם בפתח תקווה או בגבעת שמואל, ומזווגים זיווגים: השבוע - אתה מ"גילוי דעת" תכתוב ב"בראש יהודי", אתה מ"מצב הרוח" תתראיין ל"ארץ ישראל שלנו", ואת מ"מעייני הישועה" תתארחי חד-פעמית ב"עולם קטן". כך, גם השבוע ברנזת עלוני השבת החליפה בינה לבין עצמה כותבים ומרואיינים: ד"ר אביעד הכהן, דיקן מכללת שערי משפט ובעל טור מוצלח ב"שבתון", התראיין השבת ב"גילוי דעת" (ולכבוד הראיון אף קיבל מהעלון סמיכה לרבנות); חגי הוברמן, עורך "מצב הרוח", כתב טור אורח ב"שבתון" (שהיה השבת עב-כרס במיוחד, שזה אומר בעיקר עוד פרסומות לטיסה לפלובדיב); וב"באהבה ובאמונה" פורסם ראיון אוהד במיוחד עם ישראל זעירא, מנכ"ל תנועת "בראש יהודי", שגם לה עלון משלה.
ראיון טוב
הראיון עם זעירא, אגב, נוצל עד תום כהזדמנות שיווקית לתנועת ההחזרה בתשובה: זעירא סיפר באריכות על פעילויות התנועה ועל הספרים שהיא מוציאה לאור, ותוך כדי הראיון גם שילב איזו מילה על המבצעים המיוחדים: "...לשמחתי הרבה, הספרים האלה, שיועדו לחילונים, נצרכו רבות על ידי ישיבות ואולפנות של הציבור שלנו, ויש לנו מבצע קבוע של ספר אחד לעצמך ועוד ספר בהנחה גדולה לחבר חילוני". מידע מועיל.
שיריים מהרבי
גם השבת עסקו רוב עלוני השבת ברב אליהו; ביניהם עלונים שהתקשו להיפרד, עלונים שלא הספיקו להיפרד ועלונים עם רגשות אשם על שלא נפרדו מספיק. "השבת" של צהר התפנו מעיסוק בחשיבות החקיקה הציבורית או במשבר במערכת החינוך והקדישו את הגיליון לרב אליהו, עם מאמרים בגוון מעט שמרני לעומת אלו של השבת שעברה. ב"יש"ע שלנו" מיהרו להנציח את הרב אליהו בפינה הביוגרפית-אידיאולוגית "חיבת הארץ של גדולי ישראל"; ב"שבת בשבתו", שם מתפרסמת בקביעות פינת הלכה של הרב, הוחלף שם הפינה ל"דבריהם הם זכרונם" והכיתוב שונה ל"זצ"ל" (מה שלא כל כך מובן מאליו, ראו בהמשך); ב"עולם קטן" ו"מעייני הישועה" הופיעו מאמרים אינטימיים של הבן, הרב שמואל אליהו (ובעלונים שבהם לא הופיע מאמר שלו, הוכתר הרב שמואל כ"ממשיך דרכו של הרב זצ"ל"). העלון היחיד שהעז לסדוק מעט את הקונצנזוס סביב שייכותו של הרב אליהו לציבור הדתי-לאומי היה "מצב הרוח". בטורו "עמיעד מצוברח" כתב עמיעד טאוב כי "הסתלקותו של אחד מגדולי הדור, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שאותו ניסה, ככל הנראה מחוסר אלטרנטיבות, הציבור הדתי לאומי לנכס לעצמו, הותירה את המגזר הסרוג ללא דמות רוחנית ורבנית המקובלת על שלל צבעי הכיפה הסרוגה". אף על פי שהדברים מבטאים עמדה דומיננטית יחסית בציבור, במיוחד באיזורים הגיאוגרפיים של "מצב הרוח", צריך אומץ מסוים כדי לכתוב דבר כזה, ועל כך ח"ח לטאוב ול"מצב הרוח".
גם תמונתו של הרב אליהו כיכבה בלא מעט פרסומות השבת, שכל אחת התחרתה עם השנייה על הניסוח המתרפק: "אוהבים את הרב, לומדים את תורתו", זעקה מודעה צבעונית שפרסמה את ספריו של הרב אליהו; "נאחזים במו"ר הרב מרדכי אליהו זצוק"ל", הכריזה מודעה ב"יש"ע שלנו". נאחזים? מי שבאמת נאחז ברב אליהו הם עורכי עלונו הפרטי של הרב, "קול צופייך". העלון, שיוצא לאור בבית מדרשו של הרב, מודפס על ארבעה עמודי נייר פשוט ומכיל כנראה יותר דברי תורה מכל העלונים ביחד, הוקדש כולו לסיפורים מרתקים על הרב אליהו, אך מסתבר שהפרידה קשה מתמיד: בתחתית העלון נכתב כי העלון יוצא לאור על ידי "בית הדין לדיני ממונות דרכי הוראה בנשיאות מרן הראשל"צ שליט"א", ומאחור, למעוניינים, "ניתן לשמוע ולצפות בשיעורו של מרן הראשון לציון שליט"א וכמו כן לעיין ולהדפיס את כל דפי קול צופייך באתר". חברים, צריך להמשיך הלאה.
מה יהיה?
אלפי תלמידי תיכון ניגשו השבוע לבחינת הבגרות בלשון, מה שלא הפריע ל"מקורי" להמשיך בשגיאתם האיומה: "המאמר המלא מופיעה במוסף שבת". תתביישו לכם, אתם באמת דוגמה רעה.