ממשלות ישראל כשלו בטיפול במפוני גוש קטיף - זו מסקנתה העיקרית של ועדת החקירה הממלכתית בנושא הטיפול במפוני גוש קטיף וצפון השומרון, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אליהו מצא, אשר פרסמה בשעות הצהרים (שלישי) את מסקנותיה הסופיות. ועדת החקירה הממלכתית החלקה בעבודתה לפני למעלה משנה וקיימה עשרות דיונים וחקירות, בראשם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שרים, נציגי ציבור המתיישבים ואנשי מנהלת סל"ע.

מרבית מתיישבי גוש קטיף לשעבר טרם שוקמו, זה חמש שנים מאז ביצוע ההתנתקות. הדו"ח קובע שהמתיישבים הפכו להיות "אזרחים שהמדינה עצמה הפכה אותם לפליטים במולדתם". הוועדה קבעה באופן חד משמעי כי מדינת ישראל כשלה בטיפול במפונים: רובם עדיין מתגוררים בקרוואנים זמניים, רוב בניית מבני הקבע טרם החלה, שיעור האבטלה בקרב המפונים כפול מזה שבאוכלוסייה הכללית ורבים מהמפונים זקוקים לסיוע של רשויות הרווחה. עפ"י הדו"ח "המלאכה רחוקה מסיומה".



בנוסף, מאשימה הוועדה את המדינה בכך שלא התייחסה לשיקומם כאל "משימה לאומית דחופה", חרף ההצהרות הציבוריות. "נוצר פער ניכר בין הרטוריקה הגבוהה של כל ראשי הממשלה לבית התפקוד המעשי של המדינה. רבים מבין משרדי הממשלה ראו את משימת השיקום כמשימה שגרתית", נכתב.

כמו כן, ועדת החקירה מאשימה את המדינה בכישלון הפעלת האמצעים אשר עמדו לרשותה, במהלך שיקום המפונים ובהערכה חסרה באשר למספר המפונים המעוניינים להעתיק את כל היישוב. בדו"ח נכתב כי "מנגנון ההעתקה הקהילתית, כפי שחוקק וכפי שייושם, היה נגוע בכשלים והיווה אחד הגורמים העיקריים לעיכוב שיקומם של המפונים".

על אף שוועדת החקירה טוענת כי הקמת מנהלת סל"ע הייתה צעד חיובי, היא מבקרת את היותה חסרת סמכות שלטונית וניסיון בתחום ההתיישבות. "משימת יישובם מחדש של המפונים היתה צריכה להיעשות על ידי החטיבה להתיישבות", קבעה הוועדה, "בשל התנגדות אידיאולוגית לתוכנית ההתנתקות, נאותה החטיבה להתיישבות לסייע לפני הפינוי בעקיפין בלבד, בביצוע עבודות מטה ובהמצאת נתונים, ואולם בכך לא יצאה ידי חובתה".

וועדת החקירה מדגישה כי למרות האחריות הכבדה המוטלת על המנגנונים הציבוריים שלקחו חלק במלאכת שיקום המפונים מגוש קטיף, "גם לחלק מן המפונים עצמם היתה תרומה משמעותית להתהוות המציאות העגומה הנוכחית. יש מהמפונים שבחרו להתמהמה במקום שבו יכלו להזדרז - בבחירת יישוב הקבע, בקבלת מגרש מהמדינה, בהגשת תוכניות בנייה, ובביצוע הבנייה של בתיהם", נכתב בדו"ח.

יתר על כן, הובא לידי ביטוי הקושי בהידברות עם ציבור המפונים בטרם ביצוע תוכנית ההתנתקות, דבר שגרם לפגיעה בטיפולם. "במהלך השנה וחצי שקדמו למימוש התוכנית, עשתה הממשלה מאמצים רבים לקיים דיאלוג עם המתנחלים, אולם אלה לא ניאותו לשתף פעולה, מסיבותיהם. המפונים הם האחראים לקשיי ההידברות. אין באמירה משום גינוי למפונים ואין בה כדי להסיר את האחריות מעל הממשלה לתוצאות הפינוי".

ועדת החקירה ממליצה, בסופו של הדו"ח, על החלת לוח זמנים חד משמעי לטיפול בבעיות המפונים שעדיין עומדות על הפרק. בדו"ח מומלץ כי בתוך תקופה של שלושה חודשים מיום הגשתו, תסתיים עבודת המטה, כשמעבר המפונים לבתי קבע יסתיים עד סוף שנת 2011: "על הממשלה לכלול הוראה מפורשת לכל זרועותיה להתייחס למימוש אחריותן לטיפול במפונים כאל משימה לאומית דחופה, הנמצאת בראש סדר העדיפויות הממשלתי, ואשר קודמת למשימותיהן השוטפות האחרות".