הגמרא מביאה בשם שמואל: "שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל... [עד ש]יצאה בת קול מן השמים ואמרה להם: אלו ואלו דברי אלוקים חיים הם, והלכה כדברי ב"ה". וממשיכה הגמרא ושואלת: "וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלוקים חיים, מפני מה זכו בית הלל [ולא ב"ש] לקבוע הלכה כמותם? ותשובתה הידועה: "מפני שנוחים ועלובים היו, ושונים דבריהם ודברי בית שמאי; ולא עוד, אלא שמקדימים דברי בית שמאי לדבריהם" (עירובין יג, ע"ב).
וכמה דברים חשובים בתורה למדנו מכאן: למדנו, שבבית המדרש היהודי יש מחלוקת חכמים, וגם האוסרים וגם המתירים "אלו ואלו דברי אלוקים חיים הם", שזה כשלעצמו פלא גדול, שקשה למצוא דוגמתו באומות העולם ובדתיהן, וזו דרכה של תורתנו הקדושה; וגם למדנו, שהלכה נקבעה דווקא כאותה שיטה, שלא זו בלבד שאינה מתעלמת מהדעה החולקת עליה, ובוודאי שאין היא מסתירה אותה, אלא עוד שמקדימה את הדעה החולקת, בלימוד בבית המדרש, לשיטתה שלה. שזה גם כן פלא פלאים: הכבוד הגדול שנתנו בית הלל לשיטתם החולקת עליהם של בית שמאי, ועקב כך, זכו ב"ה מן השמים, ונקבעה הלכה כמותם לעולם.
וזה אחד הדברים המוקשים ביותר בעולם החרדי בימינו, עולם, שהוציא החוצה מבית המדרש שלו את כל הספרים שהוא אינו מסכים אתם. הרי אם תיכנס לכל "ישיבת הסדר", או ישיבה "ציונית", פשוט הדבר שתמצא שם את כל הספרים התורניים שבעולם, כולל ה"חרדיים", כולל ה"מנחת יצחק" (וייס, שבאחרית ימיו התקרב מאוד לנטורי קרתא). כי זה טיבו של בית המדרש היהודי, של "אלו ואלו".
אבל, כשתיכנס לישיבה חרדית, יתברר לך, שהם סילקו ממנה את כל הספרים החולקים עליהם, אלה ה"ציוניים", מהרב קוק ועד הרבנים גורן וישראלי זצ"ל. החרדים אומנם מתאמצים מאוד בתורה, ומסירות הנפש שלהם לעניינים שבקדושה ראויה לשבח, אבל אי אפשר להסכים לכך, שבפועל הם עיקרו את בית המדרש, הם שינו מדרך יהודית, והם אלה שהטילו לא עלינו רפורמה בתורת ישראל. ומשום כך התקשיתי להבין את דרכו של הרב אליהו זצ"ל, שתמך בגלוי בישיבות החרדיות ובדרכן האידיאולוגית (האם משום כך לא זכה אף רב "ציוני" להספידו בפומבי בעת ההלווייה?).
הרב משה פיינשטיין נשאל פעם על ידי יהודי מבני ברק שנתן שיעורים בעירו, ויצא לו לחלוק על "החזון איש". השואל היה מוטרד מן השאלה, אם מותר לו להשיב על גדול הדור, ועוד במקום מושבו. בעל ה"אגרות משה" השיב לאיש, שראוי ונכון לעשות כן, שזו דרכה של תורה, וזה אפילו כבודו של "החזון איש" לאחר מיתתו, ובתנאי, שיאמר דבריו בלשון נקייה ובכבוד הראוי. לכן, אף שאין משיבין את הארי לאחר מיתה, מותר להביע כאן קצת מהרהורי דברים אלה.
הרב מרדכי אליהו מגדולי הדור היה, ואין שיעור למסירות הנפש שלו למען כלל ישראל. אבל, בית המדרש היהודי תמיד מצוי במחלוקת תורנית, וגם הציונות הדתית שרויה במחלוקת, לטב ולמיטב. אני אישית מעריך מאוד, למשל, את הרבנים יבל"א נחום רבינוביץ, חיים דרוקמן, יעקב מידן, יובל שרלו ורבים וטובים אחרים, וחלק מהם לא זזה ידי מתוך ידם הרבה שנים. אבל איש מהם לא הוכתר מעולם כרב-על של כלל הציונות הדתית, כי אין לה רב אחד כזה, ולכן ראוי כי כך נזכור גם את הרב מרדכי אליהו זכר צדיק לברכה: אחד מגדולי הדור, בעל מידות ובעל מסירות נפש נפלאה למען עם ישראל, שהיה אחד מתוך כמה, בפסיפס התורני, המגוון והגדול, הקיים בציונות הדתית ובעם ישראל. בהזדמנויות המעטות שנפגשתי אתו אישית, ראיתי תמיד לפני אדם עירני וחם, בעל אישיות גדולה וקורנת, שאוזנו תמיד כרויה לשמוע צרת הפרט והכלל ולחזק אותם, ולבו ומחשבתו פתוחים לכל, וכך אזכור אותו. תהיה נשמתו הטהורה צרורה בצרור החיים.