הפולמוס סביב ספרו החדש-ישן של הראי"ה, "לנבוכי הדור", מתחולל זה כשלושה שבועות, כאשר אתר "כיפה" מוביל את הסערה. עבור הגולשים אבקש לעשות מעט סדר, ולהציג סקירה תמציתית של הספר, תכניו ומקומו ההיסטורי והמהותי במערכת כתביו של הראי"ה. הדברים מבוססים על סקירה רחבה ומפורטת יותר, שפרסמתי לאחרונה.
מהו "לנבוכי הדור"?
"לנבוכי הדור" הינו חיבור בן כשישים פרקים, קצרים ברובם, שכתב הראי"ה בשלהי כהונתו בבויסק, לפני עלייתו לא"י. זמן הכתיבה משתקף לדוגמא בהתייחסות אקטואלית לפולמוס אוגנדה, כלומר סביב תרס"ד (1904). יש הטוענים כעת שחלק מהספר נכתב לאחר העלייה לארץ, אך לפחות מתכני הספר כשלעצמם אין לכך ראיה ברורה (ייתכן שיש ראיה ברורה יותר בגוף כף היד), ומכל מקום נראה שחלקים ממנו שובצו בשינויים בכמה ממאמרי הראי"ה בשנים הסמוכות.
נושא הספר מתומצת בשם (שאיננו השם המקורי) "לנבוכי הדור": מתן מענה לצעירים החיים בעידן המודרני, ונבוכים מן הסתירה-לכאורה בין התורה והאמונה לבין הפילוסופיה החדשה והמדע המודרני. שתי התימות המרכזיות בספר, להתרשמותי, הן התמודדות עם טענות מבוססות-המדע-המודרני כלפי אושיות תורתנו, ומקומן וחשיבותן של חכמות כלליות לאדם הישראלי (כשכמובן התורה היא "מקצועו" המיוחד של עמנו).
בניגוד לרושם שנוצר, לא מדובר בחיבור שלא היה ידוע עד כה. הוא אמנם מעולם לא נדפס, אך עובדת קיומו נודעה לכל המאוחר עם פטירת הראי"ה, כאשר "האגודה להוצאת כתבי הראי"ה" הכינה פרוגרמה להוצאת כתביו, ובתוכם הספר החדש, שכונה על ידה "מורה נבוכים החדש". תוכנית האגודה לא עברה לפסים מעשיים, אך הספר הוסיף להיות מוזכר מדי פעם על ידי רבים מהעוסקים בתולדות הראי"ה, למן הרב יהושע הוטנר, דרך הרב נריה בכמה מספריו, ועוד.
מה מקורו של הקובץ?
הספר הנוכחי עומד במרכזה של עבודת דוקטורט ההולכת ונכתבת בשנים אלו על ידי הרב שחר רחמני, תחת הכותרת "מורה נבוכים החדש לרב קוק: החיבור והשלכותיו על הזיקה שבין דת ומדע בהגות הראי"ה" (בהנחיית פרופ דב שוורץ אוניברסיטת בר אילן). כחלק מהעבודה החל הרב רחמני להכין את כתב היד לדפוס, למן פענוח יסודי, דרך הקלדתה והפרדת פסקאות, וכלה בציון מקורות והערות. ככל הנראה (למיטב הבנתי) זהו הקובץ שלפנינו, שהתגלגל בנסיבות מסויימות לאדם שהחליט על דעת עצמו, שלא בידיעת הרב רחמני ונגד רצונו, להפיץ את העבודה בטרם השלמתה (ובכך גרם לנזק ממוני, אך את הנעשה קשה להשיב).
בהקשר זה יצויין שעריכתו של הספר, כפי שהוא לפנינו, אינה מושלמת אף ברמת סדר הפרקים: נושאים רבים וחשובים אינם מרוכזים בפרקים חופפים אלא מפוזרים פה ושם. כדי להקל על השימוש והלימוד בספר, והבנתו, היה מקום לערוך באופן שונה את סדר הפרקים אף אם לא כך הוא הסדר בכתב היד.
מה מקום הספר בכתבי הראי"ה?
זמן כתיבת הספר, ויותר מכך - תכניו, מציבים אותו במובהק בסוגת הגותו המוקדמת של הראי"ה, המשוייכת ל"תקופת חו"ל" (לצד מאמריו שבהפלס, עין אי"ה ועוד). יתרה מזאת, להערכתי הספר עשוי להסתמן מעתה כפסגת הגותו המוקדמת של הראי"ה, בשל כמה סיבות: א. השיטתיות היחסית שלו לעומת כתבים אחרים. ב. ההתייחסות הישירה לכמה נושאים בעלי חשיבות, המוזכרים אמנם גם בכתביו אחרים של הראי"ה, אך פחות במפורש. ג. הבהירות יוצאת הדופן שבה מנוסח רוב החיבור, המאפשרת לעמוד בקלות יחסית על כוונת הראי"ה, שוב לעומת כתבים אחרים שלו. מהבחינות הללו - ומעבר להן, עצם התכנים - מדובר בספר חשוב בהחלט.
אמנם, ההשלכה של הספר על תפיסת דמותו של הראי"ה והבנתה, זניחה להערכתי. זאת בעיקר מפני שמדובר, כאמור, בפרי הגותו המוקדמת, כשלאחריה נוספו שלושים שנות יצירה, כתיבה ופעילות, רובן על אדמת א"י, ובמהלכן הוסיף הראי"ה לפתח את הגותו לעצבה בכיוונים המוכרים יותר. כמובן אין בכך כדי לבטל את משמעותם וחשיבותם של תכנים רבים בספר שלפנינו, בפרט אלה שלא ניתן להצביע על שינוי מובהק בגישת הראי"ה כלפיהם, אך מבחינה היסטורית קיום הספר ומיקומו בחיי הראי"ה ופועלו, תואמים היטב את הידוע מכבר (למעט כמה גילויים חדשים ובעלי משמעות, דוגמת הבעת תמיכה בסיסית בתוכנית אוגנדה; ראו בסקירתי המורחבת).
יש להוסיף כי האחראי העיקרי לכך שהספר טרם נדפס, הריהו בראש ובראשונה הראי"ה עצמו: בשנים הסמוכות לכתיבת הספר הוא העדיף לפרסם כתבים אחרים, כולל בתחום המחשבתי, ובהמשך הוא העדיף כמובן לפרסם את הגותו המאוחרת והמעודכנת יותר (אורות ועוד). הראי"ה עצמו, אפוא, לא בחר להדפיס, או שמא: בחר לא להדפיס, את כתביו מתקופת חו"ל - ועל הסיבות לכך יש לעמוד במקום אחר.
אך אין לראות זאת כהחלטה רשמית "לגנוז" את הספר; שהרי כמותו, גם חיבורים כמדבר שור ועין אי"ה, לא פורסמו בידי הראי"ה ולא נערכו בידי הרצי"ה, אלא יצאו רק בדורנו. "האגודה להוצאת כתבי הראי"ה", ובה אישים נכבדים ממקורביו, ללא ספק סברה שהספר ראוי להתפרסם, ואף מהרצי"ה לא מצאנו התנגדות מפורשת לכך, מלבד מה שניתן אולי להוכיח מצד "שב ואל תעשה", אשר מעיד על מיקום הספר בסדר העדיפויות והשיקולים שלו יותר מאשר על עמדה החלטית נגד פרסומו.