שאלת בחירת מין העובר לפני השרשה היא שאלה עדינה ורגישה מאוד. מדובר בשימוש בטכנולוגיה חדשנית, המאפשרת בדיקה גנטית של ביצית מופרית לפני השבתה לרחם. ביסודו של דבר פותחה טכנולוגיה זו כדי לאפשר לזוגות שהם נשאי מחלות גנטיות לבדוק את העוברים לפני השבתם לרחם, ולאפשר בכך לידת ילדים שאינם ממשיכים את הנשאות של המחלה הגנטית. אחת מתוצאות הלוואי של טכנולוגיה זו היא היכולת לבחור גם את מין העוברים שיוחזרו לרחם. אין ויכוח בדבר ההיתר להשתמש בטכנולוגיה זו כאשר יש צורך רפואי (למשל: מחלות הפוגעות בזכרים בלבד, כמו המופיליה), הדיון הציבורי, האתי וההלכתי עוסק בשאלה האם מותר להשתמש בטכנולוגיה זו לצרכים שאינם רפואיים.
ישנו צרור גדול של נימוקים הלכתיים ואתיים לשני הכיוונים. הכיוון המתיר מבוסס בראש ובראשונה על ההנחה שזכותם של זוגות לקבוע את מין הילד שהם חפצים בו, ושההלכה עצמה מכירה בעצם הרצון במין מסוים; אפשרות זו גם מקילה על קיום מצוות פרו ורבו משני המינים גם יחד; זוגות החשים מצוקה גדולה בשל ילדיהם מאותו המין ימצאו מזור לכאבם; הדבר גם יפחית את מספר ההפלות המיותרות, שלעתים נעשות כאשר בני זוג חושפים את העובדה שהעובר שברחם האם אינו מהמין שהם חפצים בו.
הנימוקים נגד אף הם כבדי משקל: מדובר בטכנולוגיה שיש בה הן סיכום לאם (תהליך ההפריה החוץ גופית מחייב סימולציה הורמונאלית, הרדמה מלאה, שאיבת ביציות שהיא פעולה חודרנית וכדו), והן דברים שאין אנו יודעים עדיין מספיק על בריאותו העתידית של העובר שעבר בדיקה חדשנית זו; מדובר בכלל בשימוש בטכנולוגיה רפואית למטרות לא רפואיות; מדובר בכניסה לעולם של ברירה גנטית, ושלילת זכות המין שאינו רצוי להיוולד; מדובר בשיבוש עולמו של הקב"ה; בשל העובדה שלרוב רוצים בנים (בישראל) מדובר בעידוד הפליה בין המינים ועוד ועוד.
בין פוסקי ההלכה מוסכם כי הטיעונים נגד השימוש בטכנולוגיה זו חזקים בהרבה מאלה המתירים, ועל כן אין לגשת לטכנולוגיה זו בלי סיבה של ממש. אלא שהם חלוקים ביניהם מה ייחשב כסיבה מוצדקת. לדוגמה: זוג שיש לו ארבעה ילדים מאותו מין, והוא חש חיסרון ומצוקה מהעובדה שאין לו ילד בן המין השני - האם זו סיבה מוצדקת? וזוג הרוצה בן שיאמר קדיש? וזוג המבקש בת כדי לקיים "פרו ורבו" בצורה המלאה ביותר? בין פוסקי ההלכה יש המחמירים יותר, ולמעשה שוללים עקרונית את השימוש בטכנולוגיה זו, זולת מצבים קיצוניים ביותר שצריכים היתר מיוחד. אני סובר, כמו בנושאים רבים, שיש לקבוע קריטריון אובייקטיבי וקבוע (כגון ארבעה או חמשה ילדים בני אותו המין), ולאפשר למי שרוצה לעשות זאת. לו היו בני הזוג מתייעצים עימי הייתי מייעץ להם כלל לא להיכנס לכך, אולם איני רואה מקום הלכתי וכן לא מקור אתי לאסור את הדבר אם הם יבחרו לעשות זאת.
המצב החוקי היום הוא שהגישה לטכנולוגיה אפשרית רק לזוג שיש להם ארבעה ילדים משותפים בני אותו המין, ושהוכח על ידי בדיקה פסיכולוגית מעמיקה שהם ממש זקוקים לכך, וייגרם להם או לעובר נזק נפשי אם לא יקבלו את האישור. בפועל, ידינו בוועדה הממלכתית קפוצה מאוד, ופחות מעשרה אחוזים מהזוגות שפנו קיבלו אישור לכך. זו הדרך בה אנו מונעים (לאור הוראות משרד הבריאות) את הנזקים השליליים הרבים הצומחים מתוך שימוש בלתי מבוקר בטכנולוגיה זו.