בית-כנסת נדיר מסורינם שבצפון אמריקה הדרומית הוקם מחדש במוזיאון ישראל, בשדרת בתי הכנסת. בית הכנסת העתיק מהווה עדות נדירה לקהילה היהודית הקטנה והמיוחדת שפעלה באזור.
מקורה של הקהילה הוא בצאצאי קהילות האנוסים מספרד ופורטוגל, שברחו אל הולנד מפחד האינקוויזיציה, והיגרו באמצע המאה ה-17 אל סורינם, שהייתה מושבה הולנדית, יחד עם המתיישבים האירופאים הראשונים.
בית הכנסת ששמו "צדק ושלום", שנוסד בשנת 1736, שימש כבית הכנסת של הקהילה הספרדית-פורטוגזית בבירת סורינם, פַּרַמַריבּו. בתקופתו המפוארת שימש ביחד עם בית הכנסת האשכנזי בעיר כמקום התפילה ל-800 יהודי הקהילה, עד לשנות ה-90 של המאה הקודמת, בהם נסגר ונזנח.
כדי להציל את תשמישי הקדושה של הקהילה, פנה מוזיאון ישראל למנהיגיה והציע להם לשחזר ולשמר את בית-הכנסת. תכולת בית-הכנסת, ארון-הקודש, הבמה, רהיטיו ותשמישי הקדושה שבו נארזו ונשלחו למוזיאון ישראל בשנת 1999, שם הוא נבנה מחדש בתהליך ממושך ומדוקדק שכלל שחזור מדויק של המבנה, שלא הועבר ארצה בשל מצבו הקשה.
עיצובו של בית הכנסת מתאפיין בערבוב תרבויות ומשלב בתוכו השפעות מגוונות. המבנה העשוי עץ, הקירות הלבנים והחלונות הגדולים המאפשרים לאור השמש לחדור מבעדם, אופייניים לבנייה באזור. לעומת זאת, המבנה דמוי הבזיליקה של בית הכנסת, ארון הקודש המחולק לשלוש ונברשות הפליז המפוארות מתוצרת הולנד, המשתלשלות מתקרתו מזכירות את מסורת הבניה שהביאו המתיישבים מהולנד ומה"אסנוגה", בית-הכנסת הפורטוגלי הגדול באמסטרדם.
המאפיין הבולט והמרתק ביותר של בית הכנסת, נמצא דווקא ברצפתו המכוסה חול לבן. ישנן דעות שונות על הסיבות להימצאות החול על רצפת בית הכנסת. יש הטוענים שהסיבה טמונה בעברם ההיסטורי של אבותיהם האנוסים של המתיישבים, שנהגו לפזר חול על רצפת חדרי המפגש כדי לעמעם את צעדיהם מפחד האינקוויזיציה. יהודי סורינם טוענים שהחול נועד לסמל את הגלות, ואת הארעיות של ביתם בסורינם, בדומה למסעות בני ישראל במדבר. ישנן גם סיבות פרקטיות, כמו הגנה על המבנה העשוי מעץ משריפה בעקבות נפילת נרות מהנברשות לרצפה, או כדרך לשמירה על הנקיון, בהשפעת הולנד ארץ המוצא, שם השימוש בחול רווח כהגנה על הרצפות מפגעי נעלי העץ.
בית-הכנסת "צדק ושלום" מסורינם מוצג בשדרה אחת לצד בתי-הכנסת הקיימים כבר במוזיאון; בית הכנסת האיטלקי המפואר הבנוי בסגנון הבארוקי "ויטוריו ונטו", בית הכנסת מהוֹרְב שבגרמניה הבנוי כולו מעץ מצויר, ובית הכנסת "קדאבאמבּאגם" מקוצין שבהודו, המתאפיין בציורי הפרחים.
מיקומם החדש של בתי הכנסת זה לצד זה, מעניק התבוננות רחבה יותר על קהילות ישראל בתפוצות השונות.
תערוכת בתי הכנסת תוצג באגף לתרבות ואמנות יהודית ע"ש מנדל, ותיפתח לקהל הרחב ב-26 ביולי 2010, עם פתיחתו מחדש של מוזיאון ישראל כולו, זאת לאחר שלוש שנות פיתוח ובניה.