בזמן האחרון הזרם המרכזי של הציונות הדתית משגשג. ארגונים ותיקים כמו צהר, וחדשים כמו בית הלל, נשמעים בשיח הציבורי, ובכלל רואים קשת דעות באופן שלא היה לפני שנים אחדות.
אבל כנראה ישנם אנשים שרואים בשינוי הזה איום. כמובן שלכל אחד הזכות להגן על עמדתו, אבל מטרידה מאד התופעה של רבנים המשתמשים בהלכה ככלי לתקוף את אלה שאינם מסכימים איתם, יחד עם זלזול בתלמידי חכמים.
דוגמה בולטת לגישה כזו לאחרונה רואים בשו"תים באינטרנט של הרב ברוך אפרתי.
בכמה תשובות שכתב, הרב אפרתי תקף את ארגון "נאמני תורה ועבודה" על שהם מקבלים כסף מהקרן החדשה לישראל. זה נושא לגיטימי לדיון, ויש לארגון נת"ע גם מה לומר בנושא. אבל יש פסול לתקוף ולהעליב את אותם רבנים שכותבים מאמרים תורניים במסגרת הארגונים האלה. לדוגמא, הרב אפרתי מתייחס לתשובה בנושא "קול באישה" של הרב דוד ביגמן, ומשתמש במילים כמו "טמא", "ראוי לקרוע קריעה" ו-"ארס". בתשובה אחרת, הרב אפרתי מתייחס לספר שכתב הרב חיים נבון עבור נאמני תורה ועבודה, ומשתמש בביטוי המאוד טעון "אתנן זונה ומחיר כלב."
מעבר ללשון הבוטה והפוגענית בתשובות האלה, קיימת בעיה בסיסית יותר. הרי נושא המימון מארגונים שונים הוא נושא מורכב. ארגונים נוצרים מממנים פעילות רבה בהתיישבות, וגם עוזרים בנושא עליית יהודים לארץ. מפעל הפיס, שכל תקציבו מכספי הימורים, בונה בניינים שכולנו נהנים מהם. ולכן, מסתבר שנושא המימון איננו העיקר, אלא הגישה הדתית של הארגונים והרבנים.
לא ראוי להתעלם מהכלל של "מימון פסול" כאשר תורמים לגוף שאהוב, ובד בבד לתקוף עם אותו כלל את הארגונים של יריביו האידאולוגים. הדבר פסול גם מבחינת ההיגיון הפשוט, אבל חמור מכך, זה הופך את ההלכה ל-"קרדום לחפור בה", וחכמים הזהירו משימוש לא הולם כזה.
אבל מעבר להתייחסות הפסולה כלפי הרבנים שהזכרתי, הרב אפרתי הגדיל עשות בחול המועד פסח שעבר. ביום השנה העשרים לפטירתו של הרב יוסף דב סולובייצ'יק זצ"ל, הרב אפרתי בחר לענות לשאלה "מה היחס לרב סולוביצ'יק". הרב אפרתי ענה שיש לגרי"ד "צדדים חיוביים ויש פחות" בגלל יחסו לארץ ישראל ומדינת ישראל. בתשובה שלו קיימות מספר בעיות:
• הגרי"ד כן היה ציוני, אפילו עם הציונות שלו היא שונה מזו של הרב אפרתי
• לשפוט את כל התורה של גדול הדור כמו הרב סולובייצ'יק רק לאור הגישה שלו למדינה היא פשוט התעלמות מכל המפעל הענק שהגרי"ד הנחיל בחייו.
• קשה מאד להאמין שהרב אפרתי היה מעיז לומר דברים דומים על החפץ חיים שהתבטא בצורה יותר ברורה נגד הציונות.
אלא שכנראה ששורש ההתייחסות של הרב אפרתי להגרי"ד הוא שהוא "מתאים יותר לאורטודוקסיה המודרנית". בתשובה אחרת הוא קורא להגרי"ד "הכהן הגדול של האורטודוכסיה המודרנית". ולמרות שהגרי"ד לא באמת מסמל את אותה גישה (ואפילו הרב אפרתי מציין את זה בתשובה השנייה), כנראה שהקרבה בין הגרי"ד לזרם אחר מספיקה עבור הרב אפרתי כדי להשתמש בה להשתלח ביריביו. שוב - זו גישה פסולה, שכנראה מכשירה כל פעולה שבאה לשלול את הלגיטימיזציה של זרם ותיק ומרכזי בציונות הדתית.
בתשובה נוספת, הרב אפרתי טוען שיש פיצול בציבור הדתי לאומי. הוא אומר ש-"חלק אחד נמשך יותר לעולם החילוני ולתנועה הרפורמית" וש-"החלק השני נמשך יותר לתורה כפי שהיא כבר אלפי שנים". בתשובה אחרת הוא אומר ש-"אסור להפסיק את המלחמה ברפורמים". המשמעות היא ברורה - יש מלחמה נגד כל אלה שלא הולכים בקו של הרב אפרתי. אבל הרב צריך לזכור שאפילו במלחמות יש כללים. ובמלחמה הזאת כבר נפגע כבודם של תלמידי חכמים ואפילו של ההלכה עצמה.
אין מה לסיים אלא בדברי אבטליון: "חכמים, הזהרו בדבריכם“.