הקולנוע והנוער
פסטיבל הקולנוער באפרת המתקיים זו השנה השלישית. במסגרת הפסטיבל הוזמנו בני נוער מכל רחבי הארץ להגיש סרטים בנושאים חברתיים. התחרות והעשייה סביב הסרטים מאפשרת לבני הנוער להיחשף לכלי עכשווי ומושך, המאפשר להם לבטא את עולמם וחלומותיהם, את צרכיהם ואת "האני" שלהם. כל זאת מנקודת מבט אישית, דרך עינית המצלמה. המעבר של בני הנוער מצרכנות פאסיבית של קולנוע וטלביזיה להתנסות אקטיבית הוא ערך נוסף של היצירה הקולנועית המאפשרת להם להכיר את כוחותיהם היצירתיים בתחומי ההפקה השונים.
הצד הקולנועי בפרויקט מספק שתי זוויות שונות: האחת, מאפשרת תיעוד תהליכי העבודה על ידי בני הנוער בעזרת המצלמה. תחילת כל מפגש בהתבוננות בחומר המצולם. בזווית זו המצלמה מתפקדת כמראה, המשקפת לנערים את עצמם ואת הקבוצה הגדולה. המצלמה מעניקה לבני הנוער שיקוף אובייקטיבי, ודרך ליצירת פורטרט עצמי שמאפשר התבוננות עצמית נטולת כל עיוות או שיפוט ערכי.
הזוית השנייה היא, כמובן, הפקת הסרט עצמו. במהלך המפגשים בני הנוער מגבשים תסריט ועורכים את ההכנות להפקה: ליהוק, חזרות, בחירת אתרי צילום וכדו, וממלאים פונקציות מקצועיות כמו משחק, עוזרי צלם ובמאי, מאפרים ומלבישים, יחד עם צוות מקצועי נוסף (צלם, עוזר הפקה, מקליט ומפיקה בפועל) של עמותת להב. זהו שלב המפגיש את בני הנוער עם חשיבותה של עבודת צוות, שיכלול דרכי הבעה מילוליות ולא מילוליות, שיתוף פעולה וחלוקת תפקידים, עמידה בלוחות זמנים, יחד עם שאלות העולות מכך, כמו- היכולת לתמוך ולהיתמך, נתינת האמון באחר, וההתמודדות האישית בתוך מסגרת בעלת יעדים מובנים.
הייחוד של פסטיבל זה הוא החשיפה למגוון דעות וגישות חברתיות וקולנועיות שמשתתפיו מציגים, והוא מעמיד אתגר והתמודדות חשובים לכולנו מאחר והתרגלנו לחיות בתוך מגזרים סגורים ואף לערוך פסטיבלים המיועדים לחוג אנשים סגור. חלק מהסרטים המוקרנים לא היו מצליחים לעבור את סף הקבלה במסגרות סגורות ובודאי מעוררים אי נחת אצל חלק מהצופים. הכניסה לפסטיבל מחייבת את כל הנכנסים בשעריו לפתיחות רבה. לדוגמא ניתן לקחת את אחד הסרטים המרתקים מהשנה שעברה, חוכמת נשים.
חוכמת נשים בבימויה של רעות מיידלר, מבית הספר פלך בירושלים, הוא ליווי תיעודי של אישה חזקה המלווה את בנה עומר, החולה בלוקמיה, בהתמודדות מעוררת השתאות. הסרט בנוי בצורה מרשימה בה אנו, הצופים, נחשפים לעובדות בחיי המשפחה, המשפיעות על יחסנו אליה. הסרט מעמיד מודל של משפחה חמה שזכתה בילדיה רק לאחר הפריות מבחנה מפרכות במהלך עשר שנים. אבל... האם יהודיה והאב ערבי, והם מגדלים את ילדיהם בירושלים בצורה דו- לאומית. אין סיכוי שמודל משפחתי כזה היה מזכה את יוצרי הסרט לתשבחות במסגרת מערכת החינוך וזאת בשל הבחירה בנושא וההצגה האנושית והחיובית של כל הדמויות שבו.
בני הנוער נמשכים לקולנוע ולהצגתו בצורה טבעית, אך ראוי לכל המחנכים וההורים להציץ לעולמם כדי להבין אותם בחוכמת הלב.
אנו מעלים באתר מבחר של סרטים קצרצרים. כל סרט מראה עולם מסקרן ונקודת מבט מקורית. בסרטים הסתכלות רגישה לחריגים בחברה. לדוגמא הסרט "לראות את האור" מצולם בחלקו הראשון בצורה הממחישה את חוסר הביטחון וודאות בהתמצאות יום-יומית בבית. היכולת להרגיש, ולא רק לראות, את מרים העיוורת מצליח להמחיש במעט את עולמה.
בסרט "לאבד שליטה" ההתייחסות לחולה אפילפסיה מציגה את הבעיות החברתיות של חריגות כזו. נושא נוסף שעולה בסרטונים הוא הכאב שמביא להתמודדויות מורכבות בחיי הנוער. לדוגמא בסרט "שניה אחרונה" אנו נחשפים לכאב של אח בוגר הנובע מאובדן ויסוריי מצפון על אחיו הצעיר שנהרג בתאונת דרכים. הכאב מביא את האח הבוגר לטיפה המרה ומהיכן תבוא התקווה?!
הסרטים כולם מצליחים להכניס את הצופים לחוויה, המטרה העיקרית של עולם הקולנוע. היכולת של בני הנוער לתמצת רעיון מורכב לדקות מעטות של סרט מעיד על בהירות והתמקדות מעוררי התפעלות בשפה הקולנועית. בעיני זה מעורר תקווה לבניית עולמים מורכבים ומלאי תוכן של הנוער הגדל היום לתוך עולם מורכב ששפה זו היא השלטת בו.