יושבי קרנות
אין זה סוד כי ארגוני שמאל פוליטי, זכויות אזרח, ליברליזם ופוסט-ציונות ניזונים מכספים נדיבים של האיחוד האירופי, של הקרן החדשה לישראל ומקורות מימון דומים. ארגוני-תמך אלו, המממנים, שמו להם למטרה לקנות (בעצם למכור) בכסף מלא את האגנדה שלהם, ולהשפיע באמצעות כיסים תְפוחים-פתוחים על החברה בישראל.
כפי שפורסם, ארגונים בולטים כמו המכון הישראלי לדמוקרטיה, שלום עכשיו, התנועה לזכויות האזרח, עדאלה הערבית ורבים שכמותם - סמוכים על שולחנם של קרנות-שפע אלו. זה מכבר התפרסם כי הקרן החדשה לישראל משקיעה בתכנית ארוכת טווח בתחום המשפטי ע"י הענקת מילגות נדיבות למשפטנים המתחייבים לשרת תקופה מסוימת בארגוני זכויות למיניהם. במהלך תכנית הלימודים בארה"ב זוכים הזוכים להעמקת תודעת האגנדה החברתית הרצויה, הנושקת במידה רבה להשקפת העולם הפוסט-ציונית והאנטי-לאומית. בוגרי התכנית מתברגים בטבעיות לתוך מערכת המשפט הציבורית, לפרקליטות ולמשרות שיפוטיות, ומן הסתם הם כנראה רואים חובה לעצמם להפיץ את הרעיונות שקנו בכסף מלא (אשר קיבלו! לא ששילמו).
חרב פיפיות
צריך להודות ביושר כי קשה לפסול שיווק אגנדה בכלים מסחריים. לא פשוט כלל ועיקר לפסול קידום חזונם של בעלי ממון באמצעות השקעות כספיות נדיבות רוכשות-לב. כל עוד שפעולות אלו מתבצעות אך ורק באורח חוקי, ואינן גולשות לחתרנות כנגד בטחון המדינה, יציבותה או מדיניותה (למרות הסכנה הקיימת למדרון חלקלק לכיוונים אלו) - קשה להלחם בתופעה זו, וממילא גם לא בלגיטימיות החוקית שלה. הרי "גם את זה לעומת זה עשה האלקים" (קהלת ד,יד), וגם ארגוני ימין וציונות ולאומיות נהנים מתומכי חו"ל, ונשענים על כספם.
להפתעתנו, בגיזרה זו של אגנדת-הון דוקא השמאל הישראלי מנסה להעביר חוק בכנסת אשר ימנע מאיל-הון יהודי, שאיננו תושב ישראל, מלהיות בעל מניות שליטה בעיתון ישראלי. ולמי שלא בעניינים נגלה כי הכוונה ליומון ישראל היום, המישיר מבט חזק לימין בנוף התקשורת הכתובה בישראל.
אינני מאמין ביכולת חסימה חוקית להרעפת כסף לטובת תודעה חברתית, לאומית, דתית או לטובת כל חזון אחר (אקולוגיה, למשל), אלא מטעמי בטחון ויציבות שלטונית בלבד (תמיכה כספית בארגוני טירור או בשותפיהם ותומכיהם, ערעור המשטר, מעורבות אנטי-מדינית וכד). לא הייתי מתנדב לנסח קריטריונים שיהיו מקובלים על כל הציבור כתנאי לתרומות כספיות לעמותות ולארגונים, מכל סוג שהוא. ואם תהיה חסימה חוקית גורפת - היא תשמש חרב פיפיות גם כלפי מגמות שאני רוצה ביקרם, ושואף שהן יגובו בתקציבים נדיבים.
הסרת מסוה ודו-קרב
מי שרואה בתמיכת הקרן החדשה לישראל בארגונים פוליטיים וזכויות פלסטינים תופעה שלילית, כמוני למשל, מוצע לו לפעול בשתי דרכים ציבוריות;
הדרך הראשונה: פרסום והסרת המסווה מעל המגמות האמיתיות של הקרן הלא-תמימה. דוגמא טובה הוא תחקיר שהתפרסם בשבוע שעבר בעתון מקור ראשון על התכנית המשפטית של קרן זו, על התברגות בוגריה בשפיטה ובפרקליטות, ובעיקר על תנובת התוצאות מבחינתם. חשיפה שמית של נהני הקרן, והצבעה על הירתמותם המובהקת לאגנדה אשר למענה השקיעו בהם ורכשו אותם, תרתיע במידת מסויימת את הזדהותם הגלויה עם אגנדה זו ותיאלץ אותם לרדת למחתרת.
אך בעיקר מומלצת והכרחית הדרך השניה; הקמת ארגוני נגד פעילים, בפורמט דומה ובאותו מגרש. אם תרצו אזי הארגון אם תרצו הוא דוגמא טובה לדבר. מדובר בארגון סטודנטים, התנדבותי (אגב, לא דתי!), הנלחם בדרכים משפטיות וציבוריות בתנועות השמאל וזכויות הפלסטינים. והוא לא יחיד; "הפורום המשפטי למען ארץ ישראל" כבר קנה לו שם בהטרדה משפטית מן האגף הימני. ארגון רגבים נאבק כהוגן בחזית איסוף המידע והלוחמה המשפטית לשמירת אדמות ארץ ישראל בידי העם היהודי.
הקרן הישנה לישראל
אני קורא, איפוא, לייסד את הקרן הישנה לישראל, שתקדם ותתמוך כספית בארגונים ציוניים ולאומיים פעילים, ובעיקר תאגוף מימין בחזית המשפטית. ואכן, כמדומה שקיימות מספר קרנות כאלו (קרן מוסקוביץ, למשל). לאחרונה נוסדה הקרן לעצמאות ישראל המתעתדת להוות תשובה לחדשה לישראל. הלוואי! ובינתיים, עד שהכסף יגיע, אני קורא לכל המשפטנים בעלי השקפת עולם לאומית להתנדב ולהתאגד במסגרת ארגונים יציגים שיהיו בעלי מעמד להתייצב בשערי המשפט ולהשיב מלחמה שערה.
מסתבר כי זירת ארץ ישראל מתרחשת במדה רבה במסדרונות בתי המשפט. ולא רק בגיזרה הפלסטינית; ההתפשטות הבדווית, למשל. הבניה הערבית המתרחבת לכל עבר, למשל.
הפסוק "ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו" (שמ"ב כג,כא) משמש בפי דרשנים והוגים כאסמכתא מן המקורות לטקטיקת עשיית השימוש בנשק של האויב. האויב שלנו היא האגנדה הפוסט-ציונית, הפרו-ערבית ומדינת כל אזרחיה.