אחד הדברים המלחיצים בנישואים בגיל צעיר, הוא הבניה המשותפת ממקום לא מגובש. נכון, תמיד קיימת אפשרות וסיכוי לשינוי משמעותי באורח החיים, בשאיפות, בדרך. אבל כשמתחתנים לא מגובשים, זה מעמיד סיכון גבוה יותר. אמנם ישנו סיכוי טוב ביותר שבני הזוג יבנו את דרכם יחד, ילמדו להתבגר ולהקים משפחה לתפארת, יד ביד. אבל קיים גם סיכון. אחד מבני הזוג יכול לקום בוקר אחד, ולהבין שאי שם, רגע לפני שהתבגר והחליט מהי דרכו, לאן הוא שואף, הוא כבר נישא ו"כבל" את עצמו למערכת מוכתבת ומלאת ציפיות לגבי דרכו בחיים. ואז מתחילה בעיה.
זה מה שקרה לאורית, גיבורת ההצגה "נוסעת בחלל הפנוי" אותה המחיזה ומשחקת אפרת קוזין (29). עם שני ילדים ובעלה המקסים, אהרון, היא מתחילה להרגיש שהיא לא במקומה. שחושך בפנים, וכבוי, והיא לא יודעת מה לעשות. מנסה לעבוד בתוך הזוגיות, למצוא פשרות, לחזור לעצמה- אבל משהו התערער באופן שאולי אינו מסוגל לשוב על כנו. בעולם שבו האמיתות לכאורה ברורות - היא בוחרת את עצמה מחדש.
המחזה מאפשר לחוות רגע מתוך זוגיותם של השניים, רגע מתמשך, של התקרבות והתרחקות. רגע שמוביל לתוך עולמם הפנימי רווי המתחים והסתירות. התמודדות עם מתח יומיומי של החזקת זוגיות וטיפול בילדים, למול חיפוש של אישה את החיבור האמיתי שלה לעצמה. במקביל לציר ההווה, צפים באורית זיכרונותיה כילדה בת עשר הגדלה בעולם הדתי לאומי, עולם רווי קונפליקטים.
ההצגה עצמה בנויה במעבר בין דמויות, שהעיקריות שבהן היא אורית של היום ואורית הילדה, לעיתים גם אהרון מתערב בשיח. מעברי הילדה-אישה הרשימו אותי מאוד, יש לומר. הקפיצה בין משחק אישה למשחק ילדה היו מרשימים, אפילו הפנים (ככל שהצלחתי לראות) לבשו ארשת ילדותית של ממש, שבהחלט הצליחה להעביר את התחושה. המעברים לדמותו של אהרון, עם זאת, היו פחות ברורים ובעיני גם משמעותיים פחות. בעוד הקפיצה בין אורית כאישה מלאת ספקות לילדה שהיתה, העלו בי מחשבות רבות על התבגרות וצמיחה, על הקשר בין הסצנה שהועלתה לצבה של אורית היום, המעברים בין אורית לאהרון היו יותר צפויים, פחות מפתיעים ומעוררים.
עניין נוסף שעורר בי התפעלות היו משחקי האור והצל על גרסאותיהם הרבות במהלך ההצגה. הן מבחינת הטקסט, והן באביזרים, במשחק ובאפקטים.
נקודה אחת שהפריעה לי מעט, אם כי יתכן שמדובר בעניין של סגנון, היתה נעוצה בקצב ההצגה. משהו בהצגה לא זז מספיק, וקצת מקשה על שמירת ריכוז לאורך כל ההצגה. עם זאת, אין ספק שמדובר בהצגה מעניינת ומעוררת מחשבה, וניכר כישרון מבטיח במשחקה של קוזין.
נוסעת בחלל הפנוי הצגת יחיד, כתיבה ומשחק: אפרת קוזין, בימוי : פנינה רינצלר