מידי שנה, בגרונות ניחרים, שרים מיטב בחורינו תוך ריקוד ולגימת אלכוהול "חייב איניש לבסומיה בפוריא". ביכולתו של היין לשחרר עכבות ומחסומים, הוא מאפשר "לזרום", להרחיב את האישיות ולחדד את החוויות. היין משמח את האדם ובתוך שמחה של מצווה יש בו כדי להעצים את אותה שמחה ו לסייע לאדם לגלות את חלקי הנפש החבויים בו.
כל מי שהזדמן לפורים בישיבה חווה מסיבת פורים בה האלכוהול תדלק היטב את השמחה הגדולה. אולם לפני שיפתחו שוב בקבוקי הוודקה והבירה ונפליג למחוזות פורים - אזהרת מסע.
"ילדים בני 11 בישראל נמצאים במקום השני בעולם בצריכת אלכוהול - אחרי אוקראינה, ולפני מדינות דוגמת רוסיה ובריטניה" כך צעקו הכותרות מעל דפי העיתונות לאחרונה והציפו את התופעות מדאיגות של התרבות והתרחבות צריכת האלכוהול בקרב בני נוער.
הסכנות הנובעות מצריכה מופרזת של אלכוהול עליהם מדברים המחקרים הנם רבות. מעורבות בתאונות דרכים, בריונות ואלימות, הידרדרות לאלכוהוליזם בגיל בוגר והידרדרות לשימוש בסמים הינם רק חלק מהן.
אולם לא רק הסכנות הנובעות משימוש באלכוהול מדאיגות. עצם השימוש עצמו ע"י בני נוער הוא המדאיג מכל. תופעת ההשתכרות מבטאת ריקנות ערכית ושעמום קיומי המביאים למילוי הריק ע"י חוויות חושיות וריגושים -"לחיות את הרגע". הסחת דעת מחיי נפש עמוקים, מחיים של תוכן ומשמעות, ושקיעה בתוך בועת אני ואפסי תוך התעלמות מהזולת או החברה הסובבת. בכל מקום בו אנו פוגשים את האלכוהול אנו מוצאים שחרור מכל רסן מוסרי ונתינת דרור ליצרים ולתאוות הנמוכים של האדם.
ומה איתנו?האם נוכל גם השנה להפטיר כדאשתקד שהבעיה היא שלהם החילונים ולא נוגעת לנו? האם אנו אכן משוכנעים כל כך שלנו זה לא יקרה? האם שוב נעודד שתייה חופשית תחת טענה של הידור בקיום מצוות הפורים כהלכתה?
ידועים דברי רש"י המנמקים את סמיכות הפרשיות של פרשת סוטה ופרשת נזיר: "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה, לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה, יזיר עצמו מן היין, שהוא מביא לידי ניאוף". מדוע אם היית עד במקרה לתופעה מצערת בבית השכן, מוטלת עליך אחריות? נדמה כי אם נחשפת לצדדיה המכוערים של השתייה, יש בכך מסר ואזהרה גם לך.
כאשר שחרור הבא בעטיו של היין הביא לידי גילוי את צדדיו הנמוכים והיצריים שבאדם, כאשר אותו שחרור בא על חשבון פגיעה בזולת והריסת הבית כמו שקרה לאותה סוטה אז על החברה הסובבת לנקוט משנה זהירות ולא לומר "לי זה לא יקרה". ואפשר שיש בדבר עניין נוסף. בדברי רש"י נאמר "כל הרואה", משמע כשמדובר בתופעה כללית של דור פרוץ ומקולקל בעניין מסוים, הדבר מעמיד תביעה לגבי כל מרכיביו. כי אחרי הכל "כולנו רקמה אנושית אחת חיה". כשאנו רואים קלקול עמוק בקרב המחנה ,הדבר מחייב בהכרח אותנו להגביר טוב ולתקן ולחזק את ביתנו שלנו.
אז לפני ששוב נערמים בקבוקי הוודקה, ושמחת פורים תמהל באדי אלכוהול וטובי בחורינו יהיו מוטלים שתויים בצידי בית המדרש, נעצור לרגע ונשאל האם לא נכון הפעם לנהוג מעט אחרת? האם לא ראוי בתקופה בה הנגע מתפשט בקרב הנוער, ליטול על עצמנו פלח נזירות... אולי השנה נהדר יותר במתנות לעניים, נהדר בקריאת מגילה, נהדר בסעודה של מצווה ובמשלוח מנות איש לרעהו והשתייה כדת?
הרב איתמר חייקין הוא מנהל בית הספר המדעי טכנולוגי אמי"ת כפר בתיה שברעננה