סקר חדש ראשון מסוגו שנערך ב"מרכז האוניברסיטאי אריאל" מגלה כי רבנים, ממגזרים שונים, מעדיפים כי שערוריות הקשורות לרבנים תיחשפנה דווקא בתקשורת כללית ולא בתקשורת הדתית. הסקר, אותו ערך פרופ יואל כהן, התבסס על 310 שאלונים מרבנים מקהילות חרדיות, דתיות-לאומיות, חרד"ליות, הקהילה הקונסרבטיבית והקהילה הרפורמית.
בסקר נבדק יחסם של הרבנים לתקשורת ולחשיפת מעשים לא ראויים של רבנים. לגבי השאלה האם יש צורך לפרסם מעשים כאלו בתקשורת, נחלקו הרבנים מהמגזרים השונים בדעותיהם. בחלוקה בין דתיים-לאומיים מן הזרם המרכזי ובין חרד"ל, הסתמנו הבדלים ניכרים, עד כדי כך שדעתם של רבנים חרד"ליים הייתה קרובה יותר לדעתם של רבנים חרדיים מאשר לדעותיהם של מרבית הרבנים הדתיים-לאומיים. כך, 46% מן המחנה המרכזי הדתי-לאומי תמכו במידה חזקה או חזקה מאוד שיש לכסות עניינים כאלה בתקשורת הכללית, לעומת 14% מהחרד"לים (חרדיים 13%). 25% מן הרבנים החרד"לים לא הסכימו בכלל שיש לפרסם את המעשים, לעומת 12% מן הרבנים הדתיים-לאומיים. בדומה, רבנים שנולדו בארצות ערב נטו הרבה יותר להתנגד לגמרי לפרסום כזה, 61% לעומת 29% מהמזרח-אירופים, 27% מאלה שנולדו בישראל ו-7% מאלה שנולדו במערב.
אך למרבה ההפתעה - כל הרבנים, מכל הזרמים, העדיפו כי החשיפה תיעשה בתקשורת הכללית, ולא בתקשורת הדתית או הקהילתית. הרבנים כמובן חששו מפני "חילול ה", אבל הודו שיש לפרסומים אלו השפעה מרתיעה על רבנים אחרים.
משנשאלו אם עניינים אלה צריכים להיות מפורסמים בתקשורת הדתית, על מנת להימנע מהנזק התדמיתי שיכול להיגרם לכלל הקהילה ולחילול השם, נטו רבנים דווקא שלא לתמוך בפרסום עניינים אלה בתקשורת הדתית. הם חשבו כך לאור העובדה כי הרבנים תופסים את תפקיד התקשורת הדתית בבניית קהילות, ככזאת המיועדת להיות תקשורת קהילתית, וביתר דיוק עקב היותה של התקשורת הדתית מתאימה עבור המשפחה היהודית: 54% ו-33% מן הרבנים החרדים והדתיים-לאומיים בהחלט לא הסכימו ו-14% ו-24% מן הרבנים החרדים והדתיים-לאומיים לא הסכימו במידה רבה שחדשות על מעשים כאלה ידווחו בתקשורת הדתית.
גם בעניין הדימוי שמתקבל מפרסומים אלו מתקבלים ממצאים מעניינים. נראה כי העיסוק בדימוי התקשורתי מתקשר לתת המגזר אליו משתייך הרב. 15% מן הרבנים החרדים והדתיים-לאומיים הסכימו במידה רבה מאוד ובמידה רבה שהדיווח על מעשים בלתי-מוסריים שבוצעו על-ידי רבנים הזיק לדימוי של כלל הציבור הדתי בעיני הציבור הישראלי הכללי. רבני חרד"ל נטו פחות ופחות לעומת רבנים דתיים-לאומיים לחשוב שהפרסום של מעשים אלה משליך בצורה שלילית על הדימוי של כלל הציבור הדתי, הם היו פחות אפולוגטיים והדימוי שלהם העסיק אותם פחות. הדתיים-לאומיים מהמיינסטרים היו רגישים יותר לדימוי שהתקבל על הדת ועל קבוצות דתיות בעיני הציבור הכללי הרחב יותר: 58% מן הדתיים-לאומיים של הזרם המרכזי האמינו בוודאות או בוודאות רבה שכיסוי כזה משליך באופן שלילי על כלל הקהילה לעומת 35% מהחרד"לים.