יש אנשים שמדרגים את עולם ההלכה היהודי ע"פ רמות קושי: לא לעשות אף מלאכה בשבת זה קצת קשה, לאכול מצות בפסח זה יחסית קל, שלוש תפילות ביום זה קשה, ברכה לפני האוכל זה קל וכן על זו הדרך. אבל חז"ל כבר הביעו את אי-שביעות-רצונם מדירוגים שכאלה, והורו לנו להיות זהירים במצווה קלה כבחמורה, שכן איננו יודעים מה באמת יותר חמור. עובדה - גם מצוות שנראות פשוטות לכאורה, יכולות להפוך לאתגרים קשים. קחו לדוגמא את הוראת חכמינו: "משנכנס אדר מרבין בשמחה"; נשמע פשוט, נוח, בסך הכל לשמור על חיוך ומצב רוח טוב, לא? עכשיו נראה אתכם פותחים רדיו, או נכנסים לאתר אינטרנט כלשהו רק בשביל להתעדכן בחדשות, ונשארים שמחים. יכול להיות שדווקא היום, יותר מתמיד, עם מהפכת המידע והנגישות לכל כך הרבה חדשות, זאת משימה גדולה להיות בשמחה תמיד.

המדור, על כל פנים, יעשה הפעם מאמץ להישאר בגבולות חודש אדר. הוא לא יהיה לגמרי שמח, אבל לפחות מי שמחפש קצת אייטמים על שירים, ריקודים, ליצנים ומגילות אסתר, יוכל למצוא אותם כאן.

עכשיו? ברגע זה ממש?

על-פי חוק פנים-מגזרי בלתי כתוב, כשדוס שומע שיר של זמר דתי ברדיו - זה צריך להלהיב אותו, או לשמח אותו, או לעשות לו משהו. גם המדור נהנה בדרך כלל כשהוא שומע את שולי רנד, למשל, בתוך רצף שירים ברשת ג או בגלגל"צ, לא מתוך תחושת "הה, אפילו האליטה החילונית של עורכי הפלייליסט מכירה בעליונותם של שירים היונקים ממקורות יהודיים", אלא סתם כי זה נחמד.


אבל השבוע המדור עבר על החוק הנ"ל. זה קרה בעקבות "ארבע אחרי הצהריים", התכנית הגל"צית המיתולוגית ששינתה לבלי הכר את פני השעה 16:00-17:00 במדינת ישראל, בעיקר עבור חובבי הזמר העברי הישן והטוב. ביום ראשון האחרון, בו ציינה התוכנית את יום המשפחה באמצעות שירים הקשורים לתא המשפחתי, נכנס לרשימת השירים גם "אחותי" של שולי רנד. שיר שאולי היה שייך לנושא של התוכנית, כי יש לו איזשהו קשר משפחתי, אבל לתוכנית עצמה הוא פשוט לא קשור. בשלב זה המדור דפק על השולחן הכי קרוב שהוא מצא, ואמר: עד כאן! שולי יכול, ואף מוזמן, לדחוק הצידה את המוזיקה הישראלית העכשווית על כל סוגיה וגווניה, אבל זמר עברי (ההגדרה של "זמר עברי" לצורך העניין: שירים עבריים מהתקופה שבה השתמשו במילה "זֶמֶר") צריך להישאר זמר עברי, ועל המשבצת הזאת - שאף אחד לא ישתלט. גם כי יש לה ערך בפני עצמה וצריך לשמור עליו, וגם כי בסוף מישהו עוד יגיע למסקנה ששירים עם מילים מכובדות, נקיות וערכיות - מקומם ביחד עם שירי ארץ ישראל הישנה.



לא זאת השאלה

מערכת מוסף התרבות של "מעריב" כנראה התלהבה מכתבות על מוזיקה יהודית, ושבוע לאחר הפרוייקט המיוחד שכלל את הכתבה ה-9,601 על זמרים ישראליים בתהליכי התחזקות, פירסמה ראיון עם ילד הפלא התורן של המוזיקה החסידית, הלא הוא מידד ("על נהרות בבל") טסה. ואיך פותחים ראיון? קודם כל שואלים אותו מה דעתו על נינט ועל שרית חדד, מקבלים ממנו תשובות על שירת נשים ועל כך ש"נינט" לא נשמע כמו שם יהודי, ואז כותבים את השורות הבאות: "השיחה הקצרה הזאת מעידה על הנאיביות ועל הניתוק של טסה, שלחלק גדול מהם אחראי המגזר שאליו הוא משתייך". ככה, לפני הכל. עוד לא סיפרנו מיהו, ומה הסיפור שלו, אבל דבר ראשון צריך להבהיר שמדובר בנער חרדי נאיבי ומנותק.

פעם כתבים ידעו להסתיר את המגמתיות בכתבות שלהם. או שהכתבים של היום כבר פחות חזקים בזה, או שנגד חרדים הכל מותר.

קשה להיות קליל

כמו לפני כל פורים, ולפני כל חג באופן כללי, גם בימים האחרונים החל ארון הספרים היהודי לקלוט ספרים חדשים ומגוונים, בעיקר וריאציות שונות למגילת אסתר. אי אפשר להתייחס לכולן, כדי שהמדור לא יהפוך בעצמו למגילה, אבל התייחסות כלשהי חייבת להיות, ועל כן המדור בחר באופן רנדומלי (לא ע"י הטלת פוּר) במגילה של מכללת "אמונה". מדובר בפרוייקט שארך כמה חודשים, במהלכו תלמידות המכללה שמעו שיעורים על המגילה, ועבדו על איורים בהשראתם. התוצאה - מגילה עם הפירוש עצמו, מאת הרב מקובר, יחד עם איורים שנוצרו בעקבות הפירושים. משמעות התוצאה - מגילה מאויירת שהציורים בה אינם סתם אלמנט חביב למשוך ילדים או ליצור אווירה שמחה, אלא משהו שהושקעה בו מחשבה (נכון שיש עוד מגילות כאלה, אבל נדמה שברובן מדובר בציורים מהמאה ה-18 ומעלה, בדורות האחרונים קצת פחות משקיעים).

ואיפה ה"אבל"? בשלב בו נזכרים שמדובר בפורים, וכנראה בשל כך הספר לובש אווירה שמחה, קלילה, קריקטוריסטית משהו, וכובד הראש האמנותי פחות מורגש. יכול להיות שלהבא כדאי לעטר טקסטים אחרים, שיש בהם מקום גם לעבודות באווירה יותר רצינית (הגדה של פסח, למשל, או כל מגילה אחרת). אולי בשנה הבאה.



בן דוד בא

שכוייח השבוע מוענק למרדכי בן דוד, שסוף סוף, אחרי לתקופה ארוכה למדי ללא הופעה גדולה בארץ הקודש, הגיע להופעה מלאה בהיכל התרבות. בפרט כשהוא ניצל את ההופעה להמשך הקשר עם אהרון רזאל, קשר שהתחיל בדואט - או בעצם טריו - של השניים יחד עם יידל ורדיגר לפני כמעט שנתיים (עוד לפני ששוואקי עלה על הרעיון של שיתוף פעולה עם אחד הרזאלים), וטוב לדעת שהוא ממשיך, ושמדברים גם על הקלטות משותפות בהמשך. תחילתה של ידידות מופלאה?

ותהייה קטנה לסיום

הבטחנו ליצנים, אז זה המקום להתייחס לליצן אחד, אם כי הוא לא בדיוק קטן ונחמד, ולא רוקד עם כל אחד. הכוונה כמובן לידידנו מחמוד אחמדינגאד, שהזהיר השבוע את קהל שומעיו מפני הישראלים שעומדים לפתוח במלחמה, בקרוב ממש. והשאלה היא, כמובן, מה גרם לו לחשוב שאנחנו הולכים לתקוף אותו בזמן הקרוב? מה הכניס אותו לפאניקה? לא שהמדור מזלזל במודיעין האיראני, חס ושלום, אבל יכול להיות שהם פשוט ראו את כל מסוקי חיל האוויר נכנסים לכוננות ומבצעים תרגילים, ולא הבינו שזה בסך הכל לשם הכתרות של רבני פורים?

בברכת שמישהו יגיד למזג האוויר שזה לא מקורי להתחפש לקיץ, שיפסיק עם זה.