מתוך כאב ובלבול ותחת עננה כבדה אני כותב את הדברים הבאים, כתלמיד השואל את רבותיו ולא כתלמיד השופט אותם, כמי שמנסה לעכל ולהקל מעט את המשא הכבד שניחת עלי אתמול בלילה.
עשרות שנים ינקנו וקיבלנו מהרב אלון תורה שאין להקיפה במילים. הארת פנים ואהבת תורה, יראת שמים ומסירות נפש, אהבת הארץ והעם כפי שהתבטאה בכל דקה ודקה מסדר יומו ולילו של הרב אלון. תורתו, שהתנוצצה קמעה קמעה. מה שהחל בשיעורים קטנים בבית הכנסת ניצנים בירושלים הפך אט אט לשיעורים של אלפים המשודרים ברדיו בשידור חי ותוכנית טלויזיה קבועה.
עשרות פעמים הגעתי עם הרב לברית מילה, פדיון הבן ביקור חולים או ניחום אבלים כשהרב לא הכיר כלל את המשפחה אך נאמר לו שאם או אב המשפחה השמחה או האבלה שומעים קבוע את השיעורים וכי הדבר יסב להם קורת רוח רבה אם הרב אלון יגיע. מול עייני עומדים עכשיו זוג הורים שבנם היחיד נהרג בתאונת דרכים והרב אלון, שלא הכירם קודם כלל, ישב עם ההורים בוקר שלם בוכה יחד איתם, או מקרה אחר, שעתיים לפני כניסת שבת כאשר עזבתי את הרב אלון אצל משפחה שהיתה זקוקה לעזרה דחופה בשלום בית. כך גדלנו, על האישיות המופלאה הזאת ומי אנחנו כתלמידים שנעריך את דמות רבותינו.
הפרשיה האחרונה מעלה את כל התמונות האלה אחת לאחת ואנו שואלים את עצמנו האם ייתכן? האם זה מתיישב על ליבנו? האם ניתן לומר שמסוכן לשבת עם הרב באותו החדר לבד? וכי מאות השעות של התייעצות, שיחה ודיבור עם הרב לבד ובחברותות היו מסוכנות? האם עלינו להיזהר מכך?
האם ייתכן שלא? האם אותם מניין הרבנים החתומים על ההודעה אינם יודעים כל זאת? האם אנחנו חכמים או יודעים יותר מהם?
ואולי השאלה הקשה מכולם האם מחוייבים אנחנו לתפוס צד? להחליט? להכריע?
איני יודע בשלב זה כיצד להתנהג, האם לנטות לנטיית הלב לבטל מכל וכל את האשמה ולהמשיך לינוק מהדמות המופלאה הזאת או שמא להישמע לגדולי רבותינו, תלמידי חכמים וראשי ישיבות שעפר אנו לרגליהם ולעכל מציאות חדשה.
ביום שלישי באחת וחצי בלילה, כשיצאתי מביתו של הרב אלון שרבים הגיעו אליו לשמוע ולתמוך, ידעתי דבר אחד ברור, זכויותיו של אדם אינם נמחקות. התורה שלמדנו ממנו, מסירות הנפש והאהבה הכנה לכל אדם לא ילקחו ממנו גם אם יתברר שאי שם היו דברים חמורים. כתלמיד לרב אני רוצה להאמין בכל לבי כי עוד תצא אמת לאור וכי הדברים יבררו בצורה הראויה והמכובדת, אך עד אז אני מכבד את דברי מניין הרבנים מוסריותם ורצינותם ונאלץ להישאר עם ספקות ותהיות קשות, מנדדות שינה, כרבים משומעי לקחו ותורתו של הרב.