"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". כך נגמרו כל סיפורי הילדות שלנו וכך הורגלנו לחשוב - חתונה לבנה, זוג יפיפה עם לבבות בעיניים, הבת של השכן עם המדריך בבני עקיבא, הבייניש מההסדר עם בת השירות ואהבה אינסופית שנמשכת לעד.
רומנטי.
אחרי שבע שנות נישואים, שלומי (39) ואשתו החליטו לפרק את החבילה "מלכתחילה אלה היו נישואי בוסר. אמנם התחתנתי בגיל 26 אבל היינו שני אנשים שלא ממש ידעו כיצד להתכונן ולהתייחס לזוגיות. נזרקנו לתוך מערכת יחסים מבלי לדעת שאין לנו מושג מה אנחנו עושים. זוגיות היא עניין שחייבים לתחזק ולשמר ועד שגילינו שהזוגיות שלנו בעייתית כבר היה מאוחר מדי".
בימים אלו אנו מסיימים את תקופת החגים, ולאחר התקופה האינטנסיבית בה כל המשפחה נמצאת יחד, מגיעה גם התופעה המצערת של יותר אנשים שמתגרשים, הן בגלל ש'זה כבר לא זה', והן בעקבות ריבים כאלו ואחרים שמגיעים לשיאם בחגים, לאחריהם מחליטים הזוגות להפסיק את הקשר. הסטטיסטיקות בעולם ידועות - אחד מכל שלושה זוגות מתגרש ונדמה שגם בציבור הדתי שיעור הגירושין עולה בהתמדה. בציבור הכללי מספיק שלא טוב לך כדי להתגרש.
"אני חושבת שאנשים צריכים למסור את הנפש על הנישואים" אומרת ליאת, 27 (שם בדוי) "צריך לנסות כמה שאפשר להציל, לתקן ולשפר, אבל אני חושבת שלא צריך להישאר עם מישהו כשהסיבה היחידה היא פחד מבדידות. כשאתה חי בחברה דתית אתה יודע שברגע שתעשה את הצעד הזה יסתכלו עליך אחרת. אני יודעת כמה זה מפחיד ובודד להיות גרוש דתי. אני זוכרת שהייתי אומרת לעצמי שאני בחיים לא אתחתן מחדש כי מי ירצה אותי בכלל. כשהחלטתי להתגרש התחושה הייתה שזה כבר כל כך גרוע שאני מעדיפה לא להתחתן מחדש מאשר להישאר נשואה לו".
שלומי מסתייג "שמעתי סיפורים על כך שבישובים "אקסקלוסיביים" לא מקבלים גרושים אבל אני ללא ילדים, כך שברוב המובנים נתפסתי כרווק ולא כגרוש. התגוררתי אז בירושלים, אזור משופע ברווקים, כך שמעולם לא הרגשתי שונה, מטבע הדברים, כשאתה חי בקהילה בה כולם בגילך בעלי משפחות - אתה תרגיש חריג".
עמי (עמליה) אהלי, פסיכולוגית ומטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מסכימה "החברה הדתית עדיין שמרנית בהשוואה לחברה הכללית כך שנשים גרושות עדיין נתפסות במידה מסוימת כחריגות. עם זאת, אם בעבר הייתה לאישה הדתית תחושה של נידוי ושל חריגות מוקצנת הרי שהיום נראה המצב שונה. זאת מאחר והגישה הכללית כלפי מגוון תופעות בהקשר המשפחתי הינה סובלנית ומכילה הרבה יותר".
יש איזה רגע שזכור כקשה במיוחד בתהליך הגירושין?
"היו בי בהתחלה כעס ואכזבה עצומים כלפי ריבונו של עולם", אומר שלומי. "עד הגירושין הייתה בי האמונה שאם הולכים בתלם הכל יהיה בסדר, והגילוי שזה לא באמת כך היה עבורי אכזבה מאוד גדולה מ'ההשגחה הפרטית' שנמנעה ממני”.
"בנוסף, פתאום גם הייתי צריך להסתגל מחדש לחיים עצמאיים: למצוא מקום מגורים לבד, להחליט האם לגור עם שותפים אחרי שנים שכבר לא חווית את זה, לחזור להתמודד עם קבלת החלטות לבד- לבד. הכי קשה זה לחזור לקחת אחראיות על החיים בידיעה שאין לך שום בטחון שתצליח. כלומר: לחוות לראשונה בחייך בכל רגע ורגע את האמרה ש'מצודה פרוסה על כל החיים'. זה פחד עצום. כל צעד וצעד מרגיש כמו הליכה על פי תהום".
"אחרי הגירושים מתחילה התדרדרות דתית", קובעת ליאת ומנסה להסביר: "כשבחורה מתחתנת כל עבודת ה' שלה הופכת להיות תלוית בית ותלוית זוגיות. את עולה בצניעות כי את לוקחת על עצמך כיסוי ראש, קצת פחות מחשופים וקצת פחות פילנתרופיה, כי בכל זאת.. את אישה נשואה. יש את טהרת המשפחה שזה משהו שאת מתעסקת בו חצי חודש בצורה מאוד מוחשית - השבוע של המחזור ואז מתי זה יגמר ואז אלף בדיקות, הכנה לטבילה וטבילה, עוד דבר זה כמובן המטבח, עדיין לא התקדמנו לצערי והמטבח זו עדיין הזירה של הנשים ברוב המודלים הזוגיים הדתיים. בנוסף לכך יש הפרשת חלה, הדלקת נרות ועוד. ככה את עוברת 4-5 שנים ובמקום מסוים את אפילו מרגישה שאת לא זקוקה לתפילה כי הקשר שלך עם הקב"ה הוא כל כך ארצי ויומיומי - למה את צריכה להתפלל אם הבוקר דיברת איתו בבדיקה הפנימית? למה להתפלל אם דיברתי איתו כשגזרתי ציפורניים לפני המקווה? את מוצאת את עצמך מקדשת את החול כל הזמן ומדברת עם הקב"ה בצינורות אחרים.
"ואז מגיע 'היום שאחרי'. פתאום את בלי כיסוי ראש וטהרת המשפחה זה לא רלוונטי. הפעם הראשונה שקיבלתי מחזור אחרי הגירושים הייתה כל כך טראומטית כי כשהמחזור הפסיק לא הייתה לזה שום משמעות. אתה נכנס למערבולת של שאלות בלתי פוסקות לגבי דברים שעד לפני חצי דקה היו לך ברורים כשמש, דברים שלא היו שאלות לגביהם - אם היה אסור לראות את השער שלך ארבע שנים ועכשיו הוא נחלת הכלל אז למה שגם הזרועות שלך לא יהיו? אפילו הגדרות כמו שמירת נגיעה: איך והאם חוזרים לזה אחרי 4 שנים של סינרגיה מוחלטת עם גוף גברי? זה ממש להתחיל מאפס והבלימה הזאת של לבלום מ100 קמ"ש, בלי להאט, גורמת להדף גדול. הגוף נזרק קדימה ונחבט אחורה, זו טראומה, חד וחלק".
ליאת נסערת ואפשר להרגיש כמה העניין בדמה. "יש לי חבר גרוש, אשכנזי, ובשבת הראשונה שאחרי הגירושים הוא הלך לבית כנסת ולא ידע אם לקחת טלית או לא. כשאתה מתחתן אתה מתחיל לשים טלית אבל מה קורה כשאתה מתגרש? בנוסף, כל שמירת השבת שלך נראית אחרת לגמרי. אם עד היום היית עם אשתך והחזקת בית של שירי שבת והרוחניות של הבית הייתה ברמה איקס, עכשיו אתה גרוש וגר ברחביה ועושה סעודות שבת איפה שיוצא והגדרות השבת שלך הן כבר לא שלך. זה יהיה נאיבי לחשוב שבנאדם מסוגל לעבור כזו טלטלה, כזה שינוי אדיר ופשוט להמשיך איכשהו. כשאתה מתחתן אתה בונה בית יהודי, בונה בית רוחני, בונה בית שומר מצוות וכשאתה הורס את הבית הזה, אתה הורס את כל היהודי והשומר מצוות איתו, הקירות היו חומר ורוח ביחד. אתה הורס את החומר, אתה הורס את הרוח. בנוסף יש גם כמויות של זעם שאתה מרגיש כלפי ריבונו של עולם. איפה אלוהים היה כשהתחתנתי עם האדם שלא התאים לי, איפה אלוהים היה כשזה לא עבד שנים? איפה אלוהים היה כשזה התפוצץ לי בפרצוף? למה הייתי צריכה לעבור את כל הכאב הזה?".
"אצלי, מעבר לכעס היה גם פחד", שלומי משתף, "היה פחד שאולי אני מהאנשים האלה שלא יזכו להתחתן. ראיתי כמה וכמה רווקים ורווקות בוגרים בחיי וזה לא מחזה נעים או משמח". אני שואלת את ליאת אם היא רואה איזשהו פתרון באופק. ומהתשובה עולה התסכול שלה שמהול בהמון כאב
"הייתי שמחה אם היו מפרקים את התדמית האיומה שיש לגרושות בחברה הדתית. את צריכה להסתובב עם אות קין 'תראו אותה, זו שנכשלה במבחן האולטימטיבי ולא הצליחה לשמור על הזוגיות שלה'. אני יכולה להגיד על עצמי שאני גרושה כבר ארבע שנים ומעולם לא קיבלתי הצעה לצאת עם מישהו. לא אחת ל.. לא מדי פעם, אפס הצעות וזה קורה גם אצל חברות גרושות אחרות. אם מציעים לבחור רווק מישהי גרושה הוא ייעלב וזו תהיה פגיעה באגו שלו 'מה? אתה חושב שאני לא מספיק טוב בשביל מישהי רווקה?'. זה הלך הרוח בחברה שלנו וזה לא משהו שאנחנו טורחים או שאפשר להסתיר. גבר גרוש יכול להתחתן עם רווקה בת 25 אבל בחורה גרושה באותו גיל אפילו לא תקבל הצעות”.
עמי: "בחלק מהמישורים לגבר גרוש קל הרבה יותר מאשר לאישה גרושה. את הצרכים הטכניים של תפעול חיי היום יום הוא יכול כיום לרכוש באופן הרבה יותר נגיש מאשר בעבר ובהיבט הרגשי, עדיין גבר גרוש נחשב אטרקטיבי יותר ב'שוק' הפנויים פנויות יותר מאשר אישה גרושה, זאת משום היות אחוז הנשים המחפשות גבר עולה סטטיסטית על אחוז הגברים המחפשים אישה. עם זאת, מכיוון שהגברים של היום ברובם מחוברים הרבה יותר לילדיהם מאשר בעבר, הסבל הרגשי שעובר גבר גרוש בעקבות היותו לא חי על בסיס יומיומי עם ילדיו עלול להיות קשה ביותר עבורו”.
לפני חודשיים שלומי התחתן בשנית. "פרק ב' אצלי הגיע עם תחושה והבנה שהרבה תלוי בי ובמה שלמדתי ואלמד. הבנתי שדברים לא קורים מאליהם, שצריך לעבוד כדי להגיע לזוגיות מאושרת, ושהקב"ה לא עובד אצלנו, אלא מחכה שאנחנו נעבוד כדי להחליט האם בכלל מגיע לנו משהו ממנו". ושאר הגרושים? הם עדיין מחכים.