מצעמם לנו: הכתבות שחוזרות על עצמן
החמה מראש האילנות נסתלקה, וחבילת העלונים נערמת על השולחנות בבתי הכנסת. הוותיקים כבר יודעים: יש עלונים שלא שווה לזכות אותם ביותר ממבט חטוף. הטקסטים אותם טקסטים, הפרויקטים המיוחדים, מה לעשות, לא כל כך פרויקטים ולא כל כך מיוחדים, הכל נראה אותו דבר. מתוך הרגל אנחנו לוקחים את העלונים הביתה, מקווים למצוא בהם משהו חדש, למרות שהדבר היחיד שהתחדש הוא המסעדה ששאול יהלום ביקר בה. עוד פרויקט שחוק-לעייפה על עבודה עברית או על חיזוק הערים המעורבות; עוד ראיון עם אחייניתו האובדת של פולארד; עוד מאמר מערכת שיורד על רבנים ליברלייםח"כים דתיים פשרניםשמאלניםערביםחַסֵל את המיותר; שוב אותו דבר תורה ידוע ומוכר, שמקשר בין הפרשה לבין אור הישועה המַזְרַחַת; עוד כתבה על בניין בית המקדש, על דתיים בתקשורת, על הפייסבוק, על חינוך, על קרליבך, על רבי נחמן, על בני עקיבא, על מצרכים למשפחות נזקקות, על הדיסק של הזמר-החוזר-בתשובה-התורן.
אין זמן מתאים יותר מאשר הניקיונות לפסח כדי לבקש, כמעט לדרוש: נקו את הבנאליות, את המִחזור, את הפרויקטים המשעממים והלעוסים, את הטקסטים המוכרים והידועים, את הסיסמאות הנבובות, את הרעיונות הלא-יצירתיים והלא-מרגשים והלא-כל מה שתגידו. היו חדשניים, נסו לאתגר את עצמכם ואותנו, נסו לעניין, לא להסתפק באוכל שחומם פעמיים במיקרוגל.
זהירות, חמץ!: "באהבה ובאמונה" - בגלל המאמרים המאוד-דומים אחד לשני; "יש"ע שלנו" - כי חוץ מהקומיקס וממדור הרכילות, לא הרבה משתנה שם משבוע לשבוע.
כשר לפסח: "עולם קטן" - תגידו עליו מה שתגידו: מעניין לפתוח אותו כל שבוע.
עריכה לצונית: עורכים חאפרים
לחשוב על מאמרים, לתמרן בין כותבים, להשיג בעלי טורים, להתעקש מול מפרסמים ולהיכנע מול מו"לים, לעקוף את המתחרים, והכי חשוב - לסיים עד הדקה התשעים, דהיינו שלישי בצהריים. אלו רק חלק מהאתגרים שעורכי העלונים מתמודדים איתם מדי שבוע. דווקא המשימה החשובה ביותר של העורכים נופלת לא פעם בין הכיסאות: העריכה עצמה.
גוש החמץ הזה שנקרא עריכה חפיפניקית לא פוסח על אף אחד מעלוני השבת, בעיקר כי אנחנו בני אדם, ובני אדם עושים טעויות. בין אם מדובר בטעות בשם הפרשה ("וירא" במקום "וארא"), בזמני הדלקת הנרות או זמן המולד בשבת מברכין; מאמרים שנגדעו באיבם, טביעות אצבעות שמנוניות של יח"צנים שלא הוסרו, תמונות איומות או לא רלוונטיות (פרשת קבר הסוס שמעון הצדיק הזכורה לטוב), ניסוחים של ילדה בת שלוש, והכי נפוץ: שגיאות כתיב, טעויות הקלדה, פסיקים שנשכחו, נקודות שהועלמו, סימני קריאה שנקרעו וסימני שאלה שהושאלו, יו"דים שהיתוספו ו-וא"וים שנתלו במקומות לא להם. חלק מהעריכה החאפרית הזו היא תולדה של בורות (כמו החלפת אם בעם או שבט בשבת), אבל הרבה מזה נובע גם מעצלנות, או מחיפזון. את כל החאפ-לאפ הזה - שלא מוסיף הרבה כבוד לעלוני השבת - אפשר למנוע: פשוט צריך לעבור על הגיליון פעם נוספת, ליישר את העקום ולנפות את השגיאות, ואם צריך, אפילו להעסיק מגיה.
זהירות, חמץ!: "השבת" - פחות השקעה בכותרות מפוצצות, ויותר בפרטים הקטנים. "ארץ ישראל שלנו" - אפשר לעבוד על זה. אני מציע סדנת כתיבה.
כשר לפסח: "גילוי דעת", העלון היחיד שמעסיק עורכת לשונית, מרב הולצמן.
יאכסי ציבור: השתלטות היח"צנים
יחץ הוא כבר מזמן לא רק הסימן שבא אחרי כרפס, אלא ראשי התיבות יחסי ציבור - הכוח העומד מאחורי הרבה מהמוצרים שאנחנו רוכשים או מתעבים (או גם וגם). אין כלי תקשורת שלא מנהל רומן-מחוץ-לנישואים עם היח"צנים, אך במקרה של העלונים מדובר ברומן די דוחה. השתלטות היח"צנים על עלוני השבת מתבצעת בשלל אופנים: בין אם מדובר בספר חדש, שמאחוריו עומדת הוצאת ספרים אלימה שדואגת לסדר לסופר מאמר, ראיון ופינת ייעוץ בכל דפי הכרומו הקרובים לבתיכם; הדבר נעשה גם במוסף טיולים חגיגי, בדרך כלל בסמוך לחול המועד, כאשר שלל נחלי אכזב מקבלים לפתע המלצות נלהבות, רק בגלל שבית-ספר-שדה-שקר-כלשהו קידם אותם. בשגרה השבועית, ניתן למצוא בעיקר בעלונים שיש להם מדורי חדשות, "ידיעות" רבות שממומנות מכיסו של היח"צן; אפילו מדורי הרכילות בעלונים השונים לא חפים מאייטמים יח"צניים מובהקים. אך מה לנו כי נלין? גם עלוני השבת צריכים להתקיים ממשהו. ובגלל שאי אפשר להתנתק לגמרי מתלות היח"צנים, נעשה פשרה: תיח"צנו, תקדמו, תפרסמו, אבל אל תעברו את גבול הטעם הטוב, ואל תזלזלו באינטליגנציה שלנו, הקוראים.
זהירות, חמץ: כמעט כל העלונים.
כשר לפסח: "באהבה ובאמונה", שם מכת היח"צ כמעט לא משפיעה.
גילוי אליהו: התמונות של הרב אליהו
בעוד אלף שנה יחפרו הארכיאולוגים בגניזות ארצנו, ימצאו מצבור של עלוני שבת ויגיעו למסקנה אחת: מותו של הרב מרדכי אליהו היה האירוע המשמעותי ביותר במאה העשרים ואחת. מאז מותו של הרב, לפני קרוב לשנה, מפוצצים עלוני השבת בתמונותיו, ודמותו גויסה לכל קמפיין אפשרי (חוץ מיין הסגולות של הרב קנייבסקי). זה התחיל עוד בימי השלושים, בקמפיין "אוהבים את הרב, עושים כסף אחרי מותו", המשיך בסדרת רבי-המכר, פאר היצירה, "אביהם של ישראל" - עכשיו גם בגרסת הקומיקס ("אביהם של ילדי ישראל"), ולאחרונה בפרסומות של יד לאחים, בקמחא דפסחא לזכר הרב זצ"ל, ועוד לא דיברנו על אירועי יום השנה הקרבים ובאים. קשה להאמין שהעובדה שפניו הקורנות של הרב אליהו מושלכות באלפיהן לגניזה (או לפח המחזור) בכל שבוע מוסיפה הרבה כבוד לראשון לציון המנוח. בקשה מהמפרסמים: אולי בלי התמונות, ולו רק בשל הזילות וחוסר הכבוד?
זהירות, חמץ!: "גילוי דעת" - תמונות הרב על בסיס שבועי, בעיקר בגלל "פרסומי ישראל"; "מעייני הישועה", שם לפחות יש גם סיפורים.
כשר לפסח: עלוני השמאל והנישה, שם אפילו שמו של הרב אליהו הוא בבחינת "בל ייראה".
נשים ממאדים, ילדים מנוגה: מה עם האישה והילדים?
דברי התורה חמורי-הסבר, מאמרי הדעה התוקפניים, אפילו השו"ת הסלולרי המשעשע - כל אלה אולי מספקים את העורך, את הכותבים ואת הקוראים הזכרים, אך גם הנשים והילדים מעלעלים בעלוני השבת. המודעות לבנות המין החלש ולילדים מגן חובה ומעלה התעוררה בעלוני השבת רק בתקופה האחרונה; כמה וכמה עלונים מקדישים פינות לנשים (הבולט ביותר הוא המדור "פנימה" ב"מעייני הישועה"); המדורים לילדים נפוצים אף יותר ("באהבה ובאמונה", "שבת בשבתו", "תאיר נרי"), אך כמעט לא ניתן למצוא עלון שיש בו גם מדור לנשים וגם מדור לילדים (ואני לא מתכוון לקומיקס חלש וטור עבש על זוגיות). אם עלוני השבת מתכוונים להיות שבועונים-מגזינים לכל המשפחה, צריך להשקיע גם בתחום הזה, או שילדינו ימשיכו להסתפק בשו"ת הסלולרי ונשותינו תמשכנה להתחלחל מ"ארץ ישראל שלנו".
זהירות, חמץ!: "מצב הרוח" - מדור ילדים: מאן דכר שמיה, ומדור הנשים היחיד הוא המדור הפרסומי של "אמונה"; "מעט מן האור" - סחתיין על המדור הלשוני ומדור הספריות, אבל מה עם איזה משהו לקינדרלך?
כשר לפסח: "מעייני הישועה" - בגלל "פנימה"; "באהבה ובאמונה" - בגלל מדור הילדים של אסי וטוביה.