בס"ד
אשמח לקבל תשובה מהירה לשאלתי:אני בחורה ביישנית ואני מרגישה שהביישנות מפריעה לי.אני כרגע לומדת מקצוע שבו אני צריכה לדבר מול קהל ואני מאוד לחוצה.כשאני צריכה לעשות זאת אני רועדת בקול ובגוף,מזיעה ולפעמים יש לי כמו רעדות.בנוסף לכך בכל פעם שאני מרגישה שמסתכלים עלי אני מתביישת ומסמיקה.והידיים שלי מזיעות מאוד וזה כ"כ מפריע לי כי אני מאוד נקייה ואז אני אומרת לעצמי בטח עכשיו רואים שאני מזיעה ומה חושבים עלי....כשאני צריכה להקשיב בשיעורים-אם אני יושבת קדימה אני לא מסוגלת להישיר מבט כי אז אני לחוצה ויש לי כמו קפיצות קטנות כאלו.אם אני יושבת רחוק יותר אז יותר קל לי להסתכל אל המורים .עם חברות אין לי את התופעה הזו בכלל.אבל לאכול למשל אני קצת מתביישת.אני מסתכלת על כל מי שסביבי איך הוא בחופשיות ואני תמיד עוטה מסיכה שאני רק אראה בסדר...זה קשה.זה קשה שרק אני עם הלחץ הזה לדבר מול אנשים ועוד שאני יודעת שיש לי את היכולות אז למה אני כ"כ מפחדת מיזה?!וכ"כ מתביישת...יש לציין שתמיד הייתי ביישנית אך גם השתתפתי בשיעורים מה שעכשיו אני פשוט לא מסוגלת למעט שיעורים של מורים מסויימים.אני זוכרת איך פעם אפילו אהבתי לקרוא מול הכיתה ולא היה לי בכלל פחד ולא רעדתי..אז למה זה נהיה ככה?אומרים לי שזה כלום ואני צריכה רק לנסות לאט לאט לדבר וזה יעבור לבד.לי קשה.וכבר נראה לי שמדובר בחרדה חברתית.בחנתי את עצמי במבחן ליבוביץ דרך האינטרנט והציון עמד על 96.שמעתי על קבוצות תמיכה אך זמן ההמתנה לתורים הוא מינימום שנה.וזה גם רחוק מאזור מגורי.לפסיכולוג אני מתביישת ללכת וזה גם עולה המון כסף.אשמח לדעת מה דעתכם האם התופעות שציינתי אכן מורות על חרדה חברתית ומה ניתן לעשות עם זה?
תשובה
שלום רב,
קשה לאבחן האם מדובר בחרדה חברתית או באוסף של בעיות רגשיות, שלפי מה שאת מתארת מפריעות לך. לא כתבת מה גילך אבל כדאי שתנסי לחשוב מה קורה לך בכלל בחיים, בלימודים, בקשרים עם אנשים ולמה הביישנות והחרדה התגברה.יתכן שגם פידבק מחברה טובה או ממישהו מהמשפחה תוכלי להבין מה קורה לך ולהתמודד יותר טוב.
אכן טיפול פסיכולוגי ממושך הוא יקר, אבל תשקלי בכל זאת לפנות לפגישה אחת או לפחות לכמה פגישות כדי שניתן יהיה להעריך מה קורה, ואולי בהתערבות מקצועית קצרה ניתן לעזור ולהקל.
בהצלחה.