חלפו כבר כמה ימים מאז ליל הסדר. לליל הסדר, משמעות עמוקה מאד במורשת היהודית לדורותיה, כיום זיכרון שבו אנו מציינים את היציאה של עם ישראל מעבדות מצרים לחרות, ואת ההיווצרות של עם ישראל לעם במשפחת העמים. אך בלילה הזה גם מלאו שלוש עשרה שנים לפיגוע הקטלני שאירע בליל הסדר במלון פארק בנתניה ובו נהרגו שלושים מאורחי המלון. בימים אלה ימלאו למבצע "חומת מגן" "בר-מצוה". המבצע שהיה למעשה מלחמה, גם אם לא הוגדר ככזה. שהתחיל לאחר הפיגוע במלון פארק, ויצר תפנית משמעותית ביטחונית ופוליטית בתולדות מדינת ישראל.
השנה, משום מה, עבר יום השנה לפיגוע ולמבצע "חומת מגן" בשתיקה רועמת בזירת השיח הציבורי ובהתעלמות תקשורתית מוחלטת.
בראש השנה תשס"א - (ספטמבר 2000) פרץ גל של אירועי טרור שכונה בשם: " גאות ושפל" או בטרמינולוגיה התקשורתית "האינתיפאדה השנייה". בתחילת האירועים היו גם שותפים ערביי ישראל, אשר יזמו מהומות, עימותים אלימים מאד עם המשטרה וחסימות צירים מרכזיים. וכן לראשונה, נורתה אש מבית ג'אלה על ירושלים, בירת ישראל.
יוזמי האינתיפאדה, מהפת"ח, הרשות הפלשתינית, החמאס, ושאר אירגוני הטרור, ראו באירועים אלה את מלחמת העצמאות שלהם, וקיוו להשיג באמצעותם הישגים מדיניים. מקור ההשראה שלהם היה הנסיגה של ישראל מלבנון, מספר חודשים לפני כן. הם ראו בכך הישג של החיזבאללה, שעל פי תפיסתם גרם לצה"ל לסגת מדרום לבנון ע"י פיגועי הטרור.
האירועים הביטחוניים הקשים, היו מלווים בוויכוח ציבורי פנימי נוקב, בתוך החברה הישראלית, לגבי הסכמי אוסלו ולגבי השאלה: האם ניתן לנצח מבחינה צבאית את הטרור, ומה יהיה המחיר בנפגעים לצה"ל אם תינקט פעולה צבאית כנגד הארגונים החמושים בערי יהודה ושומרון. היו שטענו שכניסה לקסבה של שכם תגבה מחיר של מאות הרוגים.
התגובות ה'מקומיות' והמרוסנות של צה"ל, במהלך האירועים, חיזקו את התחושה בקרב יוזמיו שהמהלך 'מצליח' ומשיג את מטרתו, ושהחברה הישראלית חסרת אונים, וקרובה לשבירה, ולוויתורים. שבניגוד לעבר היא כבר לא חברה מגויסת שמוכנה לסכן את בניה למען האינטרסים הביטחוניים שלה.
האירועים גבו את חייהם של יותר מאלף אזרחים הרוגים בעיקר בפיגועי התאבדות, ועוד קרוב לשלוש מאות אנשי כוחות הביטחון. מידי שבוע אירעו פיגועי התאבדות באוטובוסים ובמקומות הומי אדם, בקניונים ובמסעדות. כל הארץ הייתה חזית.
השיא היה שנה וחצי אח"כ בפיגוע במלון פארק בליל הסדר, ובמוצאי ליל הסדר בפיגוע בבית משפחת גביש באלון מורה.
במוצאי ליל הסדר תשס"ב החליטה ממשלת ישראל על היציאה למבצע "חומת מגן", לכבוש את השטח שבו שלטה הרשות, וליבש את ביצת הטרור שממנה יצאו פיגועי הטרור באזרחי ישראל. לשם כך הנחתה הממשלה לגייס, תוך כדי חול המועד, יותר משלוש אוגדות מילואים קרביות. משמעות ההנחיה של הממשלה, למעשה הייתה כיבוש מחדש של כל השטח ביהודה ושומרון, שנמסר לרשות הפלשתינאית בשנות התשעים כתוצאה מהסכמי אוסלו.
עצם היציאה למבצע הייתה מפנה מכריע בהתנהלות של שנה וחצי מאז תחילת האירועים, הייתה בכך הכרעה אסטרטגית של הדרג המדיני - שניתן וצריך לנצח את הטרור. בגיוס המילואים של עשרות אלפי חיילי מילואים עם יותר ממאה אחוזי גיוס, בעיצומו של חג! הייתה אמירה של החברה הישראלית, שהיא אינה "עייפה", והיא נכונה להתגייס להביא לידי ביטוי את העוצמות שבתוכה, כדי להגן על עצמה ועל האינטרסים הריבוניים שלה, גם אם הדבר יעלה במחיר של נפגעים.
גם חטיבת המילואים שלנו, חטיבת השריון "יפתח", גויסה ללחימה, ומשימתה הייתה כיבוש העיר שכם, ביחד עם חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים. משימה שהוערכה כקשה ומסוכנת שעלולה לעלות בעשרות הרוגים. בסופו של דבר ההתנגדות של הארגונים לכיבוש שכם הייתה חלשה באופן משמעותי ממה שהעריכו, היקפי ההתגייסות רוח הלחימה והמקצועיות בביצוע המשימה, הביאו להישג טקטי עצום, ההשתלטות באש על העיר ללא הרוגים, ב"ה מצידנו, ארכה שעות ספורות, והשלמת הכיבוש עד לכניעת הארגונים ומסירת נשקם, כיומיים.
המבצע יצר מפנה אסטרטגי ואחיזה צבאית ומודיעינית בשטח. גם אם הוא עצמו לא הביא להפסקה מוחלטת של הטרור הוא חולל את התהליך שבסופו של דבר עצר כמעט לחלוטין את גל הטרור מיהודה ושומרון, עד היום הזה.
את הלקח והמורשת של מבצע 'חומת מגן', ברובד האסטרטגי והטקטי יש לשמר וללמד לדורות הבאים.
אסור לתת להם לטבוע בתהום הנשיה! נזכור ונזכיר את 'חומת מגן'!
הכותב הוא ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' במודיעין ואל"מ במיל'.